בהצגה "יומן משא" של תיאטרון אספקלריא, ארבעה לוחמים, חברים לאותו צוות טנק, חוזרים משדה הקרב בעזה. הם עמוסים ברגשות סותרים של גאווה ועצב, אחווה ושכול, תחושת שליחות ותחושת החמצה, וכל אלו יחד מהווים אתגר אמיתי בחזרה לחיי היום-יום האפורים והשוחקים.
חברי הצוות מקבלים הזמנה מפתיעה לסדנת עיבוד בווילה פסטורלית באיטליה.
הניתוק מהבית ומהמציאות הישראלית מזמן מבט אחר, ודברים שהיו מודחקים ונסתרים במהלך הקרב ואחריו צפים ועולים ויוצרים מערכת יחסים חדשה בין אנשי הצוות ובין אדם לעצמו. הדרך ארוכה, מפרכת ורצופה במכשולים נפשיים, אך רק בסופה יוכלו לשוב הביתה.
איך נולד המחזה?
המחזה "יומן משא" נכתב על בסיס ראיונות אישיים עם עשרות לוחמים, בנות זוג ופסיכולוגים שחוו את חוויית הקרב כל אחד מהזווית שלו. בשפתם החדה והאמיתית, שזורים במחזה גם רגעים רבים של הומור והומור שחור, רוך וכאב חשוף, ובעיקר תקווה.
"יומן משא" הוא חוויה תיאטרלית הטומנת בחובה התמודדות שאותה עוברים בני דור מלחמת "חרבות ברזל", חיילים ואזרחים כאחד. היא נועדה לא רק לספק חוויה תרבותית, אלא גם מעודדת שיח פתוח על פוסט-טראומה, מסייעת בקידום המודעות לנושא ומעניקה תקווה כי הריפוי אפשרי.
כל חמשת השחקנים המגלמים את השחקנים הם מילואימניקים בפועל, שגם משרתים במלחמה הנוכחית ועד כה ביצעו מעל ל-1,200 ימי מילואים במשותף.
ההטבות למי שתרמו רבות למדינה
כניסה חינם ללוחמים עם פוסט טראומה; הנחה למילואימניקים/יות ובני זוגן/ם: 40 שקלים בלבד.
חגי לובר והתיאטרון
תאטרון אספקלריא – בניהולו של חגי לובר אב שכול ממלחמת חרבות ברזל – מוביל יצירה תרבותית העוסקת בנושאים אקטואליים, חברתיים וזהותיים דרך פריזמה של ערכים ורוח.
כפועל יוצא, ההצגות בתאטרון עוסקות רבות בגיבורים הלא שגרתיים של החברה הישראלית, בייחוד אלו המגיעים מעולמות הביטחון והנפש.
"התיאטרון", אומר חגי, "משמש מראה המשקפת את המציאות הישראלית במלוא מורכבותה, ומעניקה כלים להתבוננות ולריפוי פנימי".
גם הרעיון למחזה הוא של חגי לובר ואין ספק שהוא משקיע בכך המון.
את המחזה כתב נדב סדקה, ובימוי של מיכאל וייגל.
אגב, הבכורה החגיגית תיערך במסגרת פסטיבל יהודי בינ"ל לאומנויות הבמה העשירי של קבוצת התיאטרון הירושלמי, ב-16.11 וב-25.11 בבית מזי"א לתיאטרון בירושלים.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים