החטופים חזרו. מדינה שלמה באופוריה לצד הכאב על החיילים שנהרגו ועל הגופות שטרם חזרו ומעל לכול עומדת השאלה:

איזה מסר חינוכי אנחנו המחנכים, המורים וההורים יכולים להעביר ולתווך לילדים ולמתבגרים שלנו נוכח המצב?

מה נרצה שהם ייקחו איתם הלאה מצד תפיסת העולם כאשר הם שומעים ורואים חטוף אחר חטוף שחזרו מהמקומות הנמוכים ביותר בעולם? האפלים והקודרים ביותר?

להלן שלוש נקודות לשיחה שיעזרו לכם בתיווך העניין:

1. החיים מפתיעים; לחיוב ולשלילה

פתאום נפל עלינו השבעה באוקטובר. אזרחים שבסך הכול רצו להינות ממסיבת טבע, מוצאים את עצמם ברגע הבא נסים על נפשים, מחפשים מסתור. רגע אחד רק רצו לבלות ועכשיו כל עולמם מתמקד ברצון החייתי והטבעי כל כך: לשרוד. לחיות. להסתתר.

ואז התחילה התופת. מלחמת עולם ולפני שהבינו מה הולך הם מצאו את עצמם במנהרות החמאס. ואז הגיע סוף העולם והתקווה שהתפוגגה.

ואחרי 738 יום הם חזרו.

אם נשאל כמה מהם: "בכנות, האם חשבתם שכבר לא תצאו מכאן בחיים?". כנראה שחלק מהתשובות יאששו את ההנחה הזו.

והנה אלו שהצליחו לשרוד כאן. כמובן שיש גם את אלו שלא. אלו שלא הפסקנו להתפלל עבורם. והשאלות האמוניות קשות ובוערות.

ואז נשאל את אלו שכן חזרו: "האם הופתעתם מהמהלך שבסוף שחררו אותכם אחרי שכבר איבדתם תקווה?".

כנראה שגם כאן חלק מהשורדים יאששו את ההנחה.

מה זה אומר?

שבחיים שלנו אנחנו לא יודעים כלום ושום דבר ואם אתם הולכים במנהרה ואם ממש קשה לכם ואם אתם מרגישים בבית הספר שעושים לכם את המוות, אף פעם אל תאבדו תקווה.

כי כמו שהתקווה נעלמה ככה היא גם מופיעה פתאום. כהרף עין. זה בדיוק העניין שלה. ואחרי שאנחנו יודעים שבכל רגע היא יכולה לחזור, אסור לנו לאבד תקווה. לא הבנתם? תשאלו את אסיר ציון נתן שרנסקי.

נקודה לדיון עם הילדים והנוער:

האם קרה לכם שכבר התייאשתם ממשהו מסויים בחיים שלכם ובסוף הופתעתם לטובה?

2. אף פעם אל תזלזלו ברוח האנושית ובעצמכם!

בואו, רק המחשבה על להעביר כמה שעות במנהרות החשוכות של החמאס יכולה לעורר צמרמורת:

ללא אוויר מים ואור, מוקפים בידי אויבים שרק רוצים להרוג לרצוח אותך…יש דברים נעימים יותר.

עכשיו מה הסיכוי להעביר ככה יום ועוד יום ועוד יום, עד שאתם מגיעים כבר לחצי שנה. שנה. שנה וחצי. שנתיים. זו אחת ההזויות…

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אבינתן אור במפגש עם הוריו (דובר צה"ל)

ובכל זאת תסתכלו על שורדי השבי. ברור שיש להם צלקות. ברור שהם צריכים לעבור שיקום ממושך וארוך שככל הנראה ילווה אותם כל החיים.

שמענו לצערנו על חלק מהשורדים שלא יכל להמשיך האלה. שקץ בחיים. אבל יש גם דוגמאות הפוכות:

ירדן ביבס, אלי שרעבי. אנשים שכמו בשואה, הסתכלו למלאך המוות בלבן של העיניים וניצחו בתחרות המצמוצים. הם הפסידו את כל עולמם ובכל זאת נשארו בסוף הקרב לעמוד על שני רגליים.

אל שרעבי נהפך לאחד מהדוברים הרהוטים של ההסברה הישראלית.

מה זה אומר?

שלפעמים מגיעים על האדם כל מיני רוחות שמגלות לו את הכוח והעוצמות שטמונות בו.

אם אתם בטוחים שאין סיכוי שתעמדו בצונאמי שמתרגש עליכם בכל תחום וכיוון, אל תמהרו להספיד את עצמכם.

אף פעם אל תספידו את הרוח האנושית!

נקודה לדיון עם הילדים והנוער:

האם היה לכם איזה תחום או קושי שלא האמנתם שתעברו אותו כי חשבתם שאתם לא מסוגלים ובסוף מצאתם בעצמכם כוחות נפש שנתנו לכם כנפיים ולקחו אתכם הלאה?

3. החיים תלויים בפרשנות שלנו: אנחנו נחליט איך הם יראו.

יש שורדי שואה שאיבדו הכול והחליטו שאין טעם לחייהם ויש שורדי שואה שלקחו את השריפה והלילה והפכו אותה לחומר בעירה לצמיחה של החיים שלהם.

האדם עובר במהלך חייו אין ספור מורכבויות ומכשולים ורק הוא יחליט האם הוא מתכוון לפרש את המוקשים הללו כמחסומים שהולכים להטיח אותו על הרצפה ולרסק אותו או שהוא מתכוון כמו חץ וקשת להשתמש בהם כחומר לגדילה וצמיחה מטורפת.

זה נכון שהשואה היא האסון הגדול ביותר של העם היהודי ובכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שהיא תרמה להקמתה של מדינת ישראל.

המציאות שלנו היא בעצם הפרשנות והמשקפיים דרכם אנחנו רואים את עובדות העולם.

מה זה אומר?

אף פעם אל תזלזלו בסוג המשקפיים שאתם בורחים ותמיד תדאגו שהם יהיו מהסוג הטוב ביותר ובעיקר במספר הנכון!

נקודה לדיון עם הילדים והנוער:

האם לדעתם תפיסת העולם שלכם היא אופטימית מטבעה או שאולי אתם מאלו שישר נלחצים ורואים בכל דבר את הרע ואת חצי הכוס הריקה?

האם ניסיתם לעבוד ולשנות את תפיסת העולם שלכם שתהיה אופטימיות יותר?

==

אבינועם הרש, מחנך ומעביר שיחות להורים ונוער. מגיש פינת החינוך ב'כאן מורשת'