תביעת הקצבה שלכם נדחתה? אבנר הייזלר מסביר מה לעשות

מי שמגיש תביעה לקצבת ביטוח לאומי, בין אם מדובר בקצבת נכות כללית, קצבת ניידות, שירותים מיוחדים או קצבת סיעוד, צריך להיות מוכן גם לאפשרות המתסכלת שבקשתו תידחה. באופן טבעי הדחייה מלווה בתחושות של אכזבה, בלבול ולעיתים גם ייאוש. אבל אבנר הייזלר, יזם ורואה חשבון המתמחה במימוש זכויות רפואיות, מבקש להרגיע: "דחייה היא לא סוף פסוק. ברוב המקרים יש מה לעשות, ולעיתים רבות ניתן להפוך את ההחלטה."

דחייה בביטוח לאומי – תופעה שכיחה

לדברי הייזלר אבנר, חשוב להבין קודם כל שתופעת הדחייה אינה חריגה כלל. "אנשים נוטים לחשוב שקרה להם משהו יוצא דופן, אבל בפועל – הרבה מאוד תביעות נדחות בפעם הראשונה" הוא מסביר. הדחייה יכולה להיות מסיבות שונות, חלקן מהותיות וחלקן טכניות: מסמכים חסרים, חוות דעת רפואיות לא מעודכנות, טפסים שמולאו באופן חלקי, או פשוט חוסר בהסבר מספיק על ההשלכות של המצב הרפואי. במילים אחרות, אם בקשתכם נדחתה, זה לא בהכרח משקף חוסר זכאות אמיתי, אלא לעיתים חוסר בהצגת התמונה המלאה בפני הוועדה.

הצעד הראשון: להבין למה דחו

כצעד ראשון, אבנר הייזלר ממליץ להתחיל בניתוח יסודי של מכתב הדחייה, כי בלי להבין מה הסיבה, אי אפשר לדעת באיזה כיוון לפעול. למשל:

• אם מדובר בטעות טכנית, כמו טופס לא חתום – פשוט לתקן את הטעון תיקון.
• אם צוין שהמסמכים אינם מספקים, יש צורך להגיש חוות דעת נוספת או בדיקות עדכניות.
• אם הוועדה סברה שהנכות אינה פוגעת באופן מהותי בכושר העבודה או התפקוד – חשוב להדגיש את הקושי היומיומי באופן מפורט יותר.

השלב השני: ערעור על החלטה

השלב הבא הוא שימוש בזכות הערעור. החוק מאפשר להגיש ערר לוועדה רפואית גבוהה יותר או לערכאות משפטיות, לרבות בית הדין לעבודה. כאן נכנס לתמונה גם לוח הזמנים – בדרך כלל יש 60 יום לערעור, וחשוב מאוד לא לפספס את המועד.

"מי שממתין יותר מדי זמן עלול לאבד את הזכות לערעור," מזכיר אבנר הייזלר. לכן, ההמלצה שלו היא קודם כל להגיש את הערעור במועד, גם אם יש צורך זמן נוסף לאיסוף מסמכים,  ובמקביל לפעול להשגת חומרים משלימים ולצרף אותם בהמשך.

"מסמכים רפואיים הם המפתח"

הנקודה המרכזית בהתמודדות עם דחייה היא חיזוק התיק הרפואי, כיוון שוועדות רפואיות מסתמכות קודם כל על מסמכים. "אם חסרה חוות דעת מומחה או אם אין בדיקות עדכניות – הסיכוי לדחייה גבוה," מסביר הייזלר אבנר. מסיבה זו הוא ממליץ לבקש מהרופאים המטפלים מכתבים מפורטים, הכוללים לא רק את האבחנה רפואית אלא גם את תיאור ההשלכות שלה על התפקוד היומיומי: האם קיימת מגבלה בעבודה, קושי בביצוע פעולות יומיומיות, תלות בסיוע של בני משפחה וכדומה. פעמים רבות, דווקא ההיבט התפקודי הוא זה שמשפיע על ההכרעה.

תיעוד יומיומי ותמיכה מקצועית

מלבד המסמכים הרשמיים, אבנר הייזלר ממליץ גם על תיעוד אישי. "יומן יומי שבו נרשמים הקשיים, שעות של כאב או מגבלות ממשיות – זה כלי משכנע מאוד," הוא אומר."ועדות רפואיות מתקשות לעיתים להבין את עוצמת הבעיה ממסמכים יבשים בלבד, ותיאור אישי ממחיש אותה טוב יותר".

בנוסף, הוא ממליץ לא להישאר לבד מול המערכת. אפשר להיעזר ביועצים למימוש זכויות, עורכי דין או עמותות הפועלות בתחום. "לא בכל מקרה חייבים ייצוג מקצועי, אבל במקרים מורכבים – בהחלט מומלץ. הניסיון עושה את ההבדל."

לא להיבהל גם במקרה של דחייה נוספת

ויש גם מקרים שלמרות כל המאמצים גם הערעור נדחה. חשוב לדעת שגם אז האפשרויות אינן מסתיימות. ניתן להמשיך לערכאות גבוהות יותר, ואם חלה הרעה במצב הבריאותי – להגיש תביעה חדשה. "המערכת מכירה בכך שמצב רפואי אינו סטטי," מזכיר אבנר הייזלר. "מה שנדחה היום יכול להיות מאושר בעתיד אם הראיות חדשות ומשכנעות." והוא מסכם: "המוסד לביטוח לאומי נועד לספק רשת ביטחון. אם נדחיתם – זה לא אומר שלא מגיע לכם. זה אומר שצריך להציג את המצב טוב יותר, להיות מסודרים יותר, ולעיתים גם להיעזר במומחים. דחייה היא חלק מהדרך, לא הסוף שלה."