לשון הרע אנחנו מכירים. יש דבר כזה לשון הטוב? - סרוגים

לשון הרע אנחנו מכירים. יש דבר כזה לשון הטוב?

האם יש לשון הטוב? בדרך כלל אנו רגילים לשמוע הרבה דרשות על חומרת אמירת לשון הרע ורכילות, אך פחות שומעים איך כן צריך לדבר. מהו לשון הטוב והאם יש דבר כזה בכלל?

author-image
לשון הרע אנחנו מכירים. יש דבר כזה לשון הטוב?

ראשית, יש להבין מהו חשיבותו של הדיבור. המקור הראשון והחשוב על הדיבור נמצא בדברי אונקלוס על הפסוק שמדבר על בריאת האדם (בראשית ב, ז)- וַיִּיצֶר ה' אלוקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. אונקלוס מתרגם את סוף הפסוק "והות באדם לרוח ממללא". פירוש הדבר הוא שכאשר הקב"ה שם באדם נשמה הוא הופך להיות נפש מדברת. ידוע שהכוזרי מחלק בין חמישה סוגי נבראים: דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. האדם מוגדר ע"י דיבורו. כשם שמהות הצומח הוא כוח הצמיחה שלו, ומהות החי הוא כוח חיותו, כלומר שהוא מרגיש ומתנועע, כך מהות האדם הוא כוח הדיבור. המהר"ל (נתיבות עולם ב', נתיב הלשון, עמ' סז) מסביר-

כי האדם יש בו שני חלקים שהוא בעל גוף ובעל שכל גם כן, והדיבור הוא שכלי כי הבעלי חיים אין להם הדיבור רק האדם שהוא שכלי וזהו צורת האדם… והדיבור הוא צורת האדם ועל ידו האדם שלם כמשפט הצורה.

הדיבור הוא הביטוי של שכל האדם. ללא הדיבור יש לאדם רק את גופו, את החומר ובזה אין הוא שונה מבעלי החיים. הדיבור מראה על מעלת האדם והוא זה שנותן לו את צורתו.

שנית, חשוב לדעת שהדיבור של האדם משפיע עליו. ה"ערבי נחל" (בראשית וישלח- דרוש ב) מביא את דברי הבעל שם טוב – ואמר עוד, נפשי יצאה בדברו כו', כי הנה כתב הבעל שם טוב זללה"ה כי ענין רוח האדם בקרבו וחיות שלו הוא כח הדיבור אשר בקרבו, וכמו שאמר הכתוב (ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, ומתרגמינן לרוח ממללא, ולפי זה, כשהאדם מדבר דיבורים אזי הדיבורים ההם הן הן חיותו, ויוצא החיות שלו באותן הדיבורים, רק שלהיות חיות האדם דבוק תמיד בשורשו, לכן הדיבורים ההמה עצמן ממשיכים עליו משורש חיות חדש ועל ידי זה חי תמיד, אף שבכל דיבור יוצא חיותו מקרבו רק כל דיבור עצמו מביא לו חיות חדש, עד כאן דבריו.

הדיבורים של האדם הם החיות שיש בתוכו. לפי החיות שיצאה מגיעה חיות חדשה לאדם. מבאר זאת ה"ערבי נחל" והנה נשמת האדם מעורב טוב ברע כדי שיהיה בחירה חפשית, ודבוק מצד אחד בשורש טוב ובצד השני בהפכו, ממילא כשמדבר האדם דיבורים טובים וקדושים שאז אותן הדיבורים מעוררים שורש הטוב, וממשיכין לו משם חיות חדש, נמצא החיות חדש ההוא הוא מהקדושה, מה שאין כן בדברו דיבורים לא טובים מסתלקים אותן הדיבורים לסיטרא אחרא, ומשם ממשיכין עליו החיות החדש, אזי אותו החיות אשר בקרבו ממשיך אותו לעשות רע חס וחלילה. נמצא כי כל עניני האדם הן לטוב כו' תלוי בדיבוריו הטובים הם אם רעים, כי כפי בחינת הדיבור ההוא אשר דיבר עתה כך יש לו נשמה וחיות.

באדם יש שורש טוב ושורש רע. אם הוא מדבר דיבורים טובים וקדושים, הוא יוצר בתוכו חיות חדשה של קדושה. חיות זו גורמת לו לפעול בצורה חיובית וקדושה. אם הוא מדבר דיבורים לא טובים, נוצרת אצלו חיות רעה שגורמת לו לעשות רע.

האדם עלול לחשוב בסך הכל אמרתי דבר שלילי על פלוני, אך באמת הדיבור גורם לאדם לחשוב שלילי והוא עלול לבוא לזלזל באנשים נוספים ולעשות מעשים רעים בפועל כתוצאה מכך. דבר נוסף שניתן ללמוד הוא דיבור רע על עצמך. מסופר על ה'חפץ חיים' כך-

פעם נעצרה מרכבה ליד ה"חפץ חיים" שהיה בדרכו לביתו, והעגלון שאל את ההלך (הוא לא ידע שזה הרב בעצמו) "סליחה האם אתה יודע היכן גר הצדיק הרב הגאון החפץ חיים"? בשמעו את התארים אמר הרב: "בהמשך בעוד קילומטר תפנה ימינה. ואגב, אין הוא צדיק כלל…הוא יהודי פשוט, ממש כמו כל היהודים". אחוז כעס קם האיש ממקומו וקרא: "כיצד תעז לומר דברים שכאלה על גדול הדור?!"… "אמרתי לך את האמת לאמיתה", השיב לו ה"חפץ חיים", "מכיר אני היטב את ה"חפץ חיים", הוסיף.

התשובה הזו הרתיחה את היהודי. "חצוף שכמוך! עז פנים!" קרא לעבר האיש, הלא הוא ה"חפץ חיים". והמשיך לעבר הבית. את פניו קידמה אשת הרב וביקשה להמתין עד שהרב יגיע. כשכולו מרוגש לראות את פני הצדיק בפעם הראשונה בחייו הכין עצמו למפגש, והנה חשכו עיניו כשאותו הלך נכנס אל החדר וכולם קמו לכבודו. פניו חוורו ולשונו דבקה לחיכו. חלפו רגעים אחדים עד אשר התאושש. או אז קרב אל ה"חפץ חיים", השפיל מבטו ואמר: "עכשיו מבין אני את הכול. אנא, רבנו, מחל נא לי על הדברים הקשים שטענתי נגדך!"… "אל תבקש ממני מחילה", נשמע קולו של ה"חפץ חיים", "נהפוך הוא: אני הוא שצריך לבקש את סליחתך, כיון שהדברים שאמרתי לך ציערו אותך. ובאותה שעה למדתי דבר חשוב: ליהודי אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו"…

במבט ראשון הדבר נשמע כמו חומרא מוגזמת, מכיוון שבתורה ובחז"ל לא מוזכר דבר כזה. אך באמת מי שמדבר לשון הרע על עצמו, מתחיל בלי לשים לב להאמין בכך ובסוף הוא גורם לעצמו מחסומים וקשיים.

במסכת פסחים (דף ג, א) אנו מוצאים הדרכה חשובה:   אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה.

ר' יהושע בן לוי מלמד אותנו שלא להוציא דבר מגונה מפינו. התורה יכלה לכתוב "הבהמה הטמאה" אך היא בחרה להאריך ולכתוב "הבהמה אשר איננה טהורה". מהי הבעיה באמירת המילה "טמאה"? התשובה היא שהמילה טמאה היא מילה שלילית ואילו אנו צריכים לדבר בלשון נקיה, בלשון חיובית. ככל שנדבר בלשון חיובית ולא שלילית, כך נוכל לראות את העולם בצורה יותר חיובית וממילא לפעול בצורה חיובית. כיצד ניתן לעשות זאת בפועל? עונה רבינו בחיי בחובות הלבבות (שער ו, פרק ו)-

ונאמר על אחד מן החסידים, שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד, ואמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זאת. אמר להם: כמה לבנים שניה. ונתחרטו על מה שספרו בגנותה. וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת, כל שכן באדם חי, וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שניה, כל שכן שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין. והיתה כוונתו להוכיחם, שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם טבע. וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע.

רבינו בחיי מלמד אותנו איך לא לדבר גנאי על שום אדם ושום חפץ. כאשר החסיד ותלמידיו עברו ליד הנבלה, הכי קל מיד זה לראות את הדבר השלילי שעומד מולם ולהגיד כמה מסריחה הנבלה הזו. אך החסיד ניסה למצוא איפה הנקודה הטובה שיש מולו והוא מצא שהשיניים של הנבלה לבנות ובזה הוא התמקד. כך על כל אדם שאנו פוגשים, כל תופעה שאנו רואים, ניתן לראות מיד את השלילי ולבקר אותה, וניתן להתמקד בחיובי. אמנם, כפי שראינו כדי למצוא את החיובי בנבלה מסרחת צריך לחשוב קצת ולהיות יצירתי. כך גם בכל דבר שלילי שאנו פוגשים צריך לחשוב ולמצוא את הנקודה החיובית שבו. הרווח שזה נותן לנו שווה את המאמץ.

אם-כן, אנו יכולים לראות שלשון הטוב פירושה דיבור חיובי. אם האדם מתרגל לדבר חיובי עם הזמן זה הופך להיות טבע שני שלו. העולם שלו נעשה הרבה יותר חיובי, אופטימי ונקי. אנו רואים כאן עד כמה הדיבור יכול להשפיע על איך האדם רואה את העולם ופועל בו. גם אם לא קל לדבר רק חיובי כל הזמן, אם הבעיה בדיבור השלילי נמצאת במודעות שלנו, זה כבר יכול לגרום לנו לדבר יותר נקי וחיובי.

==

רון הופמן לומד במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
לכל אחת שחפצה בבנאדם זהב אז זהו רון
מכיר אותו | 25-08-2015 19:35