פרשיית עזרא שיינברג הכתה גלים בשבועיים האחרונים, וכנראה תמשיך ללוות אותנו עוד זמן רב, ובצדק.

פרשייה כאובה זו של נוכל אשר במשך שנים עשה מעשה זמרי ועטה על עצמו מסכת צדיקוּת כפנחס, ראוי להתבונן בה הרבה ולהפיק ממנה לקחים רבים.

ראוי להתבונן כיצד להיזהר ממשיחי שקר, ולברור מהי "רוח הקודש" וגדריה, כיצד לבחור רב, מה הקשר הנכון בין תלמיד לרב, ועוד ועוד סוגיות חשובות. סוגיות אלו היה ראוי ללמוד גם ללא קשר לפרשייה זו, וביתר שאת וביתר עוז בעקבות פרשייה זו.

אמנם, תופעות לוואי של התדהמה מהפרשה והעיסוק האינטנסיבי בה ובלקחיה, הן איבוד פרופורציות ואבדן שיקול הדעת.

לצערי, שמעתי מכמה וכמה תלמידים את האמירה, שהם לא מסוגלים להאמין וללמוד כעת משום רב, שהרי מי יודע מה עושה הרב הצדיק בחדרי חדרים. אנחנו יכולים ללמוד תורה מרב שנראה כמלאך ה', אך באמת הוא לא טוב יותר מבלעם הרשע!

למען האמת, גם אנשי ונשות מקצוע (עם אידאולוגיה נסתרת שגלויה לעין לכל) לא טומנים ידם המקצועית בצלחת, וכעת מדריכים להטיל חשד בכל רב ולא למהר לשלוח ילד לישיבה כי מי יודע מה יעשה לו ראש הישיבה.

עניתי לתלמידים שהספק שלהם נכון ואמיתי, אך המסקנה שלהם מעוותת לחלוטין. הספק הוא אמיתי, כי באמת האדם יראה רק ללבב. אנו יכולים להשתדל לברר בשכלנו מי צדיק ומי רשע, מי תלמיד חכם בעל מידות ומי לא, ולהיוועץ על כך עם גדולי הדור, אך אין לנו אפשרות להיות בטוחים במסקנתנו במאת האחוזים. מי לנו גדול מיצחק אבינו שרצה להעניק את ברכות הבכורה לעשיו הרשע, אשר סימא את עיניו בשאלות כגון "כיצד מעשרין את המלח"?

הספק הוא נכון, אך המסקנה שגויה כי אותו דפוס מחשבה גם מצריך את האדם לבלוש אחר אשתו הצדקת עשרים וארבע שעות ביממה, שהרי מי יודע אם היא אכן הולכת לעבודה כפי שהיא טוענת וכו'. לפי קו מחשבה זה ראוי גם שכל ילד יעשה בדיקת רקמות לזיהוי אביו, שהרי מניין לו שמה שאמא שלו מספרת באמת נכון.

ובאמת מה התשובה לאותו ילד שחושש שאבא שלו איננו באמת אביו? הגמרא (סוט' כז ע"א) אומרת כי "רוב בעילות אחר הבעל", כלומר רוב הסיכויים הם שהילד נולד מבעל אמו.

אבל סוף סוף לא מדובר בוודאות מוחלטת, אז איך אפשר להאמין לחלוטין שאבי הוא אכן אבי, ולנהל את כל אורח חיי על סמך סטטיסטיקה בעלמא?!

התשובה היא ברורה, ועל פי תשובה זו גם נקבל תשובה לספק התלמידים הנ"ל. באמת לולא בדיקת רקמות (אשר גם היא לא וודאית) ילד לא יכול לדעת בוודאות מי אביו, אך הקב"ה רוצה שנהיה נורמליים. אדם נורמלי יודע "להעריך סיכונים" ולפעול בתבונה על פיהם. אדם שיחשוש שמא בעל אמו לא באמת אביו, או שיחזור בפעם העשירית לבדוק אם הדלת בוודאות נעולה, ואם בוודאות גמורה כיבה את הגז לפני שיצא מן הבית, או שישטוף כל חמש דקות את ידיו עם סבון שמא יש חיידק אלים שמטייל על ידיו – ייצא מדעתו (ע"ע OCD), למרות שהספק לכאורה אמיתי ורציונאלי!

הליכה אחר הרוב היא התנהלות בריאה המצופה מכל בן אנוש.

הטלטלה הקשה שחווינו בתוספת אין סוף הפרשנויות וההדרכות שנכתבו עליה, מאיימות להוציא אותנו מדעתנו. אמנם איננו יכולים לדעת בוודאות גמורה שהרב שלנו, אשר התרשמנו כי הוא צדיק אמיתי ותלמיד חכם אמיתי הוא אכן כזה או שמא הוא שרלטן נוכל ממולח ונאלח. אך ספק רחוק זה, אשר בימים כתיקונם היה נשלט בתבונה ובהגיון על ידינו אף בלי להרגיש בכך – אסור שיגרום לנו למאוס בהדבקות בתלמידי חכמים.

ראויים דברי הרמב"ם (הל' דעות פרק ו), הרציונליסט הגדול, לעמוד לנגד עינינו:

מצות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, כעניין שנאמר ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה? אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם.

כפי שפתחתי, ודאי שחובה להפיק לקחים מפרשייה זו. אך חובה גם לשמור על בריאות נפשית והגיון בריא. די עם הפראנויה! ובו תדבק!