שאלה

השבוע שמענו כי מועצת הרבנות הראשית תדון בהארכת או הפסקת כהונתו של רב ישוב. האם בהלכה יש מושג של רבנים שפורשים לפנסיה?

תשובה

ראשית יש לערער על עצם המושג גיל פרישה ביחס לתפקודו של רב. חז"ל מלמדים אותנו כי דווקא בגיל זה מגיע הרב לשיאו, וכך נאמר "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה מתווספת בהם (מסכת קינים). לכן כדאי לבטל את התקנה החדשה הקובעת שיש לקבל אישור מחודש להמשך כהונתו של הרב בהגיעו לגיל פרישה.

במקום זאת, יש לקבוע הליך מסודר שייתן מענה למקרים בעיתיים. כאשר הרב אינו בקו הבריאות ותיפקדו יורד, אזי באמת ישנו צורך לתת מענה הולם לצרכי הקהילה, כמובן מתוך שמירת כבודו של הרב. נציגי קהילה יוכלו לפנות לרבנות הראשית על מנת שהיא תדאג לכך.

סוגית זו מצריכה בירור נוסף ביחס למרחב הפסיקה של רב מקומי. מחד, הרב הוא המרא דאתרא וההנהגה הרוחנית מוטלת על כתפיו האופן בלעדי שכן כבר קבעו חז"ל כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". מנגד,ישנם נושאים שההכרעה בהם קשורה למרחב הציבורי במדינה כולה.

ליישר קו עם הרבנות הראשית

למשל, מדיניות הגיור אינה יכולה להישאר ברמה המקומית שכן יש לה השלכה על כלל ישראל. כאשר ערערו על תוקפם של גיורי הרבנות הצבאית התשובה הגיעה מטעם הרבנות הראשית לישראל ורק כך הדברים נעצרו. הנסיונות הבלתי פוסקים של נאמני תורה ועבודה להפקיע מידי הרבנות הראשית את הסמכות להחליט בנושאים תורניים ציבוריים תיקח אותנו אחורה ותגרום לכך שמדינת ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה ללא סממן יהודי.

אכן חובתם של הרבנים המקומיים המכהנים מטעם הרבנות הראשית לקבל על עצמם את המדיניות הציבורית שלה. לא יכול להיות שרב מכהן יזום הקמת בית דין פרטי עם מדיניות חדשה לגיור, או יזום תפילה ציבורית בירושלים עם נוצרים. חובתו לעלות את הדברים לדיון ולשכנע את הרבנות הראשית בצדקת דרכו. כל עוד שהדברים לא התקבלו עליו לבטל את דעתו ולהשאיר זאת בידי הרבנות הראשית לישראל.