רות אזולאי, אשתו של אברהם אזולאי ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה אמש, הספידה היום (חמישי) את בעלה המנוח בהלווייתו בהר הרצל. בדבריה סיפרה על אברהם, לו נישאה לפני 3 חודשים בלבד.

"מעולם לא דמיינתי את עצמי בתרחיש הזה. כל נשימה כואבת לי, אני לא רוצה להיות פה, לא רוצה להספיד אותך. אי אפשר בכלל להספיד את כל מה שהיית, ואי אפשר לספר הכל. מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שנתחתן. פחדתי להגיד את זה, כי לא רציתי שיחשבו שהשתגעתי, אבל עשיתי הכל להגיע לזה. בחרנו אחד בשני באמת, אינספור פעמים. הייתי מסתכלת כל הזמן בעיניים היפות שלך, ושם גיליתי אותך. היית פשוט ממיס אותי ברגע אחד, וגרמת לי לרצות הכי קרובה אליך".

"ידעתי שאתה לא רק הגבר האמיץ והיפה שכולם מכירים – ראיתי אותך בעדינות ורגישות אינסופית. היית איש גדול שעושה דברים גדולים. לא פחדת מכלום, היית כל כך מאושר במשימה שלך והאמנת בה. כל הזמן הזה ניסית לשכנע אותי להאמין בזה גם. כל יום, כשהיית חוזר מעזה, היית מספר לי כמה בתים הרסת וכמה מתקדמים לעצור את המלחמה הזו. כולם אמרו שאתה משוגע, והסכמתי איתם. כל יום חיכיתי שתגיע הביתה בקוצר רוח, ולא עזבתי אותך לשנייה בלילה. הייתי אומרת שיש לנו רק כמה שעות, ואני לא רוצה שנהיה נפרדים".

"בשבועות האחרונים משהו חזק קרה בינינו. אולי ידענו שאנחנו נפרדים" המשיכה בדמעות. "פתאום הרגשתי את האחד הזה שכולם מדברים עליו – הרגשתי שאנחנו שייכים אחד לשני באמת. השבוע היה ערב שחיבקת אותי ופתאום בכיתי, ולא ידעתי למה. הרגשתי שדרכך גיליתי מה זה אהבה, בזכותך הרגשתי מאושרת אחרי הרבה שנים שלא. הרגשתי שהגענו לחלום הכי יפה שלנו, בבית בקצה ההר".

"יש לנו כל כך הרבה חלומות להגשים יחד – כל כך רצינו ילדים, ובשבועיים האחרונים כל יום אמרת לי שאולי נביא ילד כי צריך חיים אחרי המלחמה הזאת. כששאלתי אותך מה קורה, אמרת לי שאתה פוחד למות" סיפרה. "זה היה בשבת, לא הקשבתי כי תמיד אמרתי שאתה לא אמור למות. זה לא הסיפור שלך בכלל, זה לא אמור לקרות. כל כך רצית להיות בעזה, היית שמח ומואר להיות שם – והלב שלי התרחב לראות אותך ככה. היית לוחם מטורף, ונתת לי ביטחון שלא ידעתי מעולם".

"תכבשו כבר את כל עזה"

"היית מוכן למות כדי שהמלחמה הזאת תסתיים כבר. אני אומרת לכם – תסיימו את המלחמה הזאת כבר, כמה שיותר מהר" הוסיפה ופנתה למקבלי ההחלטות. "תכבשו כבר את כל עזה, כי אין מקום לרוע כזה שרואה את האיש הכי יפה בעולם ופשוט מחליט לירות בו. אין מקום לרוע הזה שם. יש בו מקום לחיים, לשמחה, למשפחות יהודיות שחיות בשביל לחיות ומתרגשות מכל גרגיר באדמה הזו. מגיע לך לדעת שבסוף כבשו את הרצועה המסריחה הזאת, אחרי שחלמת ליישב אותה".

"לפני 4 חודשים התחתנו. היינו כל כך מוארים ושמחים, אין מי שלא אמר לנו שהיה כל כך טהור וקדוש. היה כל כך ברור שככה זה צריך להיות, ככה הגאולה נראית. ואני מאחלת את זה לכולכם. תרשה לי להיות עצובה קצת, אני יודעת שלא אהבת לראות אותי ככה והיית מנסה להצחיק אותי – אבל אני מפורקת. כואב לי הגוף, אני כל כך צריכה אותך. אבל כל המשפחה שלך איתי ומחבקת אותי".

אני מבטיחה להשתדל להמשיך בדרכך. לעשות טוב, לעשות דברים גדולים, ולא לפחד. היית גוליית שלי, אבל כנראה שאתה לא כזה חסין". סיכמה בדמעות. "תדרוש עכשיו: די, אין לנו כח עוד. האור שלי כבה אתמול".