איך קבעו את יום העצמאות בתוך ימי ספירת העומר?

איך קבעו את יום העצמאות בתוך ימי ספירת העומר?

חג ביום העצמאות, ומה עם ספירת העומר?

חג ביום העצמאות

מניין שמותר ומצווה לקבוע יום טוב חדש ביום העצמאות?

רבי משה סופר מפרשבורג פסק שחייבים מן התורה לקבוע יום טוב בכל הצלה של עם ישראל (שו"ת חתם סופר או"ח קצא). והרי יש שאלה של "בל תוסיף", כפי שכתב הרמב"ן, שירבעם בן נבט עבר על כך בגלל החג אשר בדה מלבו. משיב ה"חתם סופר": הדברים אמורים כאשר מוסיפים יום במתכונת חג של תורה, האיסור במלאכה וכדומה, אבל אם הוא שונה, אין איסור "בל תוסיף" והראיה מפורים ומחנוכה.

שאלה נוספת מתעוררת: אחרי "שבטלה מגילת תענית", אין להוסיף ימים טובים (ראש השנה יח ב). מגילת תענית היא חיבור של אנשי כנסת הגדולה שקדם למשנה (ומוזכרת במשנה תענית ב ח). מגילה זו מונה כארבעים ימים טובים שנקבעו בזמן בית שני, הן על נצחונות צבאיים והן על נצחונות רוחניים. אך כל הימים הטובים האלה בטלו אחרי חורבן בית שני מלבד פורים וחנוכה. ואם כל אלו בטלו מי אנחנו שנוסיף חדשים (ראש השנה שם)? הרי אנו במצב כללי של עצבות ואבלות עקב חורבן הבית, אסור לנו למלא שחוק פינו (ברכות לא א), ואיך נשמח בימים טובים חדשים? פורים וחנוכה נותרו רק בגלל שיש בהם מצוות, ומצוות אי אפשר לבטל (ראש השנה שם).

אך יש מרבותינו הפוסקים החולקים ומוכיחים שגם אחרי חורבן הבית המשיכו לתקן ימים טובים. רבי משה סופר מפרשבורג מכריע באמצע: האיסור הוא לקבוע חג כללי לכל כלל ישראל, אך אדם פרטי יכול לקבוע לעצמו חג וכן קהילה שלמה רשאית לנהוג כן. אכן הרמב"ם קבע לעצמו יום טוב, באותו יום שהגיע לארץ (מובא בסוף ספר חרדים לרבי אלעזר אזכרי), וכן הרבה קהילות קבעו לעצמם יום טוב על הצלתן, יש כאלה כמאתיים ימי "פורים", כגון "פורים בורגול" ליהודי טריפולי, "פורים פרנקפורט", "פורים ליפאנטו", "פורים טבריה" ועוד.

ה"חתם סופר" מתיר לתקן יום טוב כלל ישראל, רק בתנאי שהיתה הצלה ממיתה לחיים. ההוכחה שלו מדברי חז"ל: פורים קל וחומר מפסח, כי פסח הוא הצלה מעבדות לחרות ופורים הוא הצלה ממיתה לחיים (מגילה יד א). הוא טוען שבגלות אין מציאות של הצלה מעבדות לחירות כי ממילא בגלות אנו עבדים, ותיתכן רק הצלה ממיתה לחיים, ועל כך יש לקבוע יום טוב חדש. ואכן, ביום העצמאות בארץ ישראל היתה הצלה כפולה, מעבדות לחרות, משלטון הבריטים לשלטון יהודי, והצלה ממיתה לחיים, מכל עמי ערב שפלשו להשמידנו בזמן מלחמת השחרור.

יש טוענים, שלפני מלחמת השחרור לא היינו ממש עבדים והילכך לא היתה כאן יציאה לחירות. לא כן, היינו עבדים במלוא מובן המילה, שהרי הגמרא מנמקת שאין אומרים הלל בפורים, כי בהלל כתוב "הללו עבדי ד'" ואילו גם אחרי נס פורים לא היינו עבדי ד', אלא עדיין "עבדי אחשורוש" (מגילה שם).

מה גדר יום טוב זה? מגדיר ה"חתם סופר", שחובה להימנע מהספד, תענית ותחנון, היתר הוא עניין של תקנת חכמים. כן אנו ננהג ביום העצמאות, איש איש כרצונו הטהור, העיקר הוא לעשות זכר ליום.

אמירת הלל

באשר לאמירת הלל, חז"ל אומרים שעל כל נס הצלה של עם ישראל, אמרו הלל, והנביאים תיקנו לאומרו על כל פרק ופרק של הצלה (פסחים קיז). האם הכוונה לאותו הרגע בלבד או לעולם? הנצי"ב מוכיח: באותו מעמד – מן התורה, ולעולם – מדרבנן (העמק שאלה על שאילתות רב אחאי גאון ס' כו).

כידוע, יש ביקורת על חזקיהו מלך יהודה שלא אמר שירה אחר מפלת סנחריב. חזקיהו יכול היה להיות משיח. הוא הירבה תורה בעם ישראל. "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד ב). מכל מקום לא נהיה חזקיהו משיח מפני שלא אמר שירה לאחר הניצחון (סנהדרין שם א). מרן הרב קוק הסביר שחזקיהו המלך היה מוותר על המלחמה ועל קידוש השם הגדול שנמשך ממנה (חבש פאר דרוש ב).

אך בינתיים עד אשר יתקיים "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" (ישעיה ב ד), אנו חיים במצב שפל של מלחמה ועלינו לנצח ולעשות בכך קידוש השם. חז"ל מספרים לנו: "ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הם: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר : ארדוף אויבי ואשיגם. אמר לו הקב"ה: אני עושה כן…עמד אסא ואמר: אני אין בי כוח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה…עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקב"ה: אני עושה…עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו הקב"ה: אני עושה" (פתיחתא לאיכה רבתי ל יב). כל המלכים, פרט לדוד, הרגישו סתירה פנימית בין מלחמה לבין קדושה. הם חששו שעיסוק במלחמה יפגע בקדושתם, מה שאין כן דוד שעליו כתוב בזוהר: שבועתו של דוד המלך, כשרצה להישבע, הוציא את חרבו שעליה היה חקוק השם מגולף וככה נשבע (זוהר משפטים קח ב תרגום). הרי יש להישבע בנקיטת חפץ, כלומר, באחיזת דבר קדוש, וזה היה חרבו, שדרכה התקדש שם שמים (ע' מאמרי הראיה 246).

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
פשוט מאוד. זאת לא מדינת הלכה. המדינה הוקמה
| 23-04-2015 20:14
על ידי חילונים והם אלו שמנהיגים אותה וטוב שכך.
2
ל-1, רע מאוד שכך! אתם מנהלים אותה כל כך גרוע!
יניב | 24-04-2015 11:32
הזמן הכי טוב של המדינה היה בזמן דוד ושלמה שהלכו בדרך התורה ובגלל זה הכל פרח וה' נתן לנו את לבנון, עבר הירדן, סוריה וחצי בבל!
3
איזה הצלה היתה בה' באייר? אולי הפסקת האש ב-1949
וגם האנגלים עזבו את הארץ כמה חודשים קודם | 11-05-2015 12:00
מכל מה שנכתב לא מצאתי סיבה "לחגוג" את ה' באייר. ואם רוצים לציין את ההצלה של מלחמת תש"ח צריך לציין את הפסקת האש מ-1949. יום הקמת המדינה היה יום שהיה מסוגל רוחנית אבל בעוונות זה היום שהוכרזה בו מדינה שמורדת במלכות שמיים ומדינה שמתנהלת נגד היהדות התורה וההלכה