התנערי מעפר: על הימים הגדולים של אחרי פסח

כמה רגעים אחרי פסח, ולקראת הימים הגדולים והמורכבים שראשיתם בזיכרון השואה ושיאם ביום שחרור ירושלים תובב"א, מתעורר הלב לחשיבה סביב האופק הלאומי.

המעברים החדים מחורבן נורא של שואה שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית לתקומה פלאית שגם היא אין שני לה, מזיכרון חללי צה"ל גיבורי האומה לתרועת החצוצרות והנפת הדגל, נותנים משמעות רלוונטית כל כך לדברי בעל ה"לכה דודי": התנערי, מעפר קומי!. היכולת האדירה "להתנער מעפר" מוטבעת בנו מראשית הווייתנו: רגע לפני יציאת מצרים עם של עבדים שפלים, ומשפל הטומאה לחרות עולם וקבלת תורה. היכולת המופלאה להפוך מעפר לעם נאור בקדושת התורה האלוהית הנצחית סימן עמוק בה לאופיו המיוחד של עמינו, ולדרכו וצרכיו התרבותיים המיוחדים.

הסימן הוא סימן של גדלות!

מה אנו לוקחים אתנו בתיק האישי והלאומי בפרידה מחג המצות ובכניסה לימים בעלי המשמעות הלאומית המחודשת?

"ובני ישראל יוצאים ביד רמה", לא יצאנו כדי "לצאת", לא יצאנו רק כדי לא להיות עבדים, יצאנו ממצרים לירושלים, אל המקדש! יצאנו לדרך ארוכה וגדולה, לעתיד גדול של ממלכת כוהנים, של אומה, של מדינה שלימה החיה את החוק האלוקי, ומנחילה לעולם את הצדק והמוסר הנאור באמת, לשחרר את העולם מכבלי העבדות החומרית אל החופש האלוקי האמתי.

כך גם עלינו להביט על הצרה הנוראית של השואה, עם כל הנוראות, ועם כל הכאב אל לנו לשקוע בזיכרון של "קורבנות נרדפים" אלא של גדולי גדולים צלם אלוקים של העולם, שרשעי תבל ניסו למחקו ולא יכלו לו, "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו, ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו"(אורות התחיה ה') העולם צריך להשפיל מבט, לא אנחנו.

כך גם ביום הזיכרון לחללי צה"ל, זהו יום של גאווה מול הגדולה האדירה של גיבורי האומה שמסרו נפשם, והערצה למחיר היומיומי של בני משפחותיהם האהובות, ובעיקר אחריות המוטלת עלינו הנותרים להיות ראויים להם, ולהמשיך בגאון את החיים שציוו לנו, חיים של עוצמה ונצח.

התקשורת ואנשי הרוח של השמאל ניסו ומנסים ללא הרף לגרור את החברה לחורים ומערות, העוסקים בשאלות הקשות של מחיר הקוטג', השוקולד בטיסות, תחבורה ציבורית בשבת וכו', מתוך ניסיון להשכיח את המבט הלאומי, הכללי, ולשקוע בבעיות הפרט בלבד, כאילו חזרנו לציון כדי לאכול מילקי איש תחת גפנו… מול אלה נציב את הימים האלה ואת עוצמותיהם הגדולות.

ברוך ה' העם בריא, והוא הוכיח בבחירות האחרונות מה עיקר ומה טפל.

העבר הגדול שלנו והעתיד האדיר אינם פוסקים מלתבוע מאתנו את הנאמנות לייעודנו הגדול, שרשת הדורות חיה וקיימת, וכל מוסרי הנפש על הצביון האלוקי המייחד את אומתנו לדורותיהם, דוחקים בנו להרים את המבט ולא להשתעבד ללחצי ההווה של התרבות ושל אומות העולם המנסות להקטין את קומתנו, ברחנו מהפריץ בגלות והוא בכל דרך מנסה לשלול את ממנו הגדרה עצמית וחופש תרבותי.

היכולת להתנער מעפר היא קלה מאוד ואפשר לעשות אותה ברגע, והיא גם קשה שבקשות מפני שמחלת הגלות השכיחה מאתנו גדלות מהי, ופגעה בביטחוננו האישי.

הקסם מהחופש המדומה של עמי אירופה, החליף מטבע נצח באגורה שחוקה, המחשבה שחיקוי וייבוא תרבות הגויים יעמידו אותנו על בימת העמים אולי הביאה עמה קדמה חיצונית, אך הרחיקה אותנו מנשמתנו ומסגולותינו הייחודיות.

על רקע השיח המתחולל בתוכנו פנימה ביחס לדרכינו ומרכזיותה במרחב הציבורי, המעיד על העמקת האחיזה במושכות ההנהגה בישראל, דומה כי חובה לדון בשאלות השעה, בעיקר בענייני הדת שהם נשמתה ורוח אפה של האומה מתוך נאמנות לייעודנו הגדול וללא כניעה ללחצי תרבות אומות העולם, עלינו להביט על עצמנו מהגובה של הר סיני ולשאוף אל הגובה העתידי של המקדש.

ציפייה גדולה מהממשלה החדשה שתקום ותפילה שהקב"ה ייתן לה כוח להחזיק היטב במושכות ולמנוע כל ירידה מ"שביל ישראל", שביל הנצח והאמת של עם ישראל.

==

הרב דרור אריה הוא ר"מ בישיבת שדרות.