אני כותב הרבה על ספורטאים ומאמנים, אבל היום לרגל יום השואה, אני רוצה לכתוב על שורד שואה, נח (נורברט) קליגר אחד מעמודי התווך של הספורט בישראל. קליגר, שנולד ב-31 ביולי 1926 בשטרסבורג, צרפת, ונפטר ב-2018 בגיל 92. הוא הותיר חותם עמוק כמי שהניח את היסודות לעיתונות הספורט בישראל.
אביו אברהם-ברנרד היה עיתונאי, ואימו אסתר-טקלה הייתה צאצאית של רבי יונתן אייבשיץ. קליגר גילה את אהבתו לעיתונות ולספורט כבר בילדותו. בגיל 9, משפחתו נמלטה ללוקסמבורג בשל רדיפות פוליטיות של ראש ממשלת צרפת פייר לאוואל. בלוקסמבורג הוא ערך עיתון משלו. המשפחה נדדה לבלגיה ב-1938, שם הצטרף לתנועת נוער ציונית והתבלט בריצות ובשחייה.
שומר על כושר בלב התופת
עם כיבושי הנאצים, המשפחה המשיכה לנדוד, וקליגר עבד ככורה פחם בעיר ליד גנק. הוא הצטרף למחתרת והפיץ עלונים אנטי-נאציים. ב-1942, בגיל 16, נתפס ונשלח למחנה מונוביץ, תת-מחנה של אושוויץ. שם, תחת זוועות המחנה, המשיך לעסוק בספורט. הוא הוכרח להתאגרף מול קציני אס.אס ופגש את המתאגרף ויקטור פרץ, שנרצח לעיניו, ואת השחיין האולימפי אלפרד נקש.
נקש נבחר בידי הנאצים בגלל היותו שחיין, לצלול למים קפואים ולהוציא חפצים שהם זרקו לו להנאתם. הוא ניצל את ההשפלה כדי לשמור על כושר והתחיל בניגוד להוראות להתחרות פעם בשבוע בשחייה נגד קליגר. שאר האסירים הסתירו אותם בגופם. לקראת סוף המלחמה שרד קליגר צעדת מוות והועבר למחנה דורה-מיטלבאו לעבודה בייצור טילים.
הבריכה באושוויץ בה נקש וקליגר | צילום: Konrad Kurzacz מתוך ויקימידיה
לאחר השחרור התאחד עם משפחתו, ששרדה כולה, כולל אחיו הרב יהונתן שניצל בבריטניה. לאחר המלחמה חזר לבלגיה, שם הוציא עיתון שבועי עם אביו ותרגם את ספריו על השואה לצרפתית.
קליגר הצטרף לארגון הבריחה, שימש כמזכ"ל ההסתדרות הציונית בבלגיה והוביל את תנועות הנוער הציוניות ומכבי. כמפקד באוניית המעפילים "אקסודוס", נתפס על ידי הבריטים. הוא המשיך בפעילותו עד עלייתו לישראל ביוני 1948, כלוחם הוא לחם בירושלים ובנגב. לאחר מלחמת השחרור עבד במשרד עורכי דין שסייע לנפגעי נאצים, לפני שחזר לעיתונות.
האביר נח קליגר
בזכות שליטתו בשמונה שפות, קליגר סקר משפטי נאצים והפך לדמות מפתח בעיתונות הישראלית. ב-1951 מונה ליו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב, וב-1953 החל לכתוב עבור עיתון הספורט הצרפתי "ל'אקיפ". ב-1957 הצטרף ל"ידיעות אחרונות", שם ערך את מוסף הספורט והפך אותו לקול מרכזי בספורט הישראלי.
ב-1970 ניהל את מחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן עד שנת 2000. הוא כיהן כמעט 20 שנה כיו"ר ועדת התקשורת של פיב"א ונשיא איגוד עיתונאי הכדורסל בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. קליגר זכה בשלל אותות ופרסים: ב-1990 נכנס להיכל התהילה של הספורט היהודי. ב-2015 הפך לישראלי הראשון בהיכל התהילה של פיב"א, וזכה בתואר חבר כבוד של פיב"א אירופה.
אסיר מספר 172345, האדם שהנאצים ביקשו ליטול ממנו את שמו ולהופכו למספר, הלך לעולמו.
כמה סמלי וממלא השראה, לדעת שדווקא הוא, זכה לחתום את מאמריו יום יום במשך 60 שנה בשמו שלא ישכח, נח קליגר.
עוד נמשיך לרוות וללמוד מרעיונותיו עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך. pic.twitter.com/1pOJUTYUqg— ראובן (רובי) ריבלין (@ruvirivlin) December 14, 2018
הוועד האולימפי הישראלי העניק לו תואר מפעל חיים, והוא זכה גם בתואר אביר מהלגיון הצרפתי. קליגר הוציא שלושה ספרים, בהם "כדורסל זה לא רק משחק", שתיאר את חוויותיו בכדורסל הישראלי והעולמי. ב -2016 החל לסבול מאי-ספיקת לב, וב-13 בדצמבר 2018 נפטר בגיל 92. ארונו הוצב בבית ידיעות אחרונות, ורבים, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, חלקו לו כבוד אחרון.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
