אני חי ונושם כדורגל אירופאי – זה הלחם והחמאה שלי ככותב. אבל לפעמים אני נזכר שיש חיים מעבר ליבשת הישנה, והכדורגל שם לא פחות מרתק. תחשבו על זה: הקופה אמריקה נולד ב-1916, כמעט חצי מאה לפני שהיורו בכלל חלם להיוולד. בוקה ג’וניורס, ענקית ארגנטינאית חוגגת 120 שנים להיווסדה והצבע שלה נקבע בידי מהגרים שוודים והים. מה הקשר? בואו ניקח צעד אחורה.

בואנוס איירס של תחילת המאה ה-20 הייתה עיר שוקקת עם כמעט מיליון תושבים, רובם מהגרים שהביאו איתם חלומות ותשוקה. ב-3 באפריל 1905, חבורת נערים משכונת לה בוקה – שכונה צבעונית וקשוחה – החליטה להפסיק לשחק תחת קבוצה מקומית ולהקים משהו משלהם. אחרי ויכוחים שלא נגמרו, הם התכנסו שוב והקימו את בוקה ג’וניורס. השם? פשוט – לקחו את שם השכונה והוסיפו “ג’וניורס” באנגלית, כי ככה זה היה אז, הבריטים הפיצו את הכדורגל לכל פינה בעולם.

הצבעים? כאן נכנס הסיפור היפה. הם ישבו בנמל, התלבטו, והחליטו: הספינה הבאה שתעגון תיתן את הטון. וככה, כשספינה שוודית עם דגל כחול-צהוב נכנסה לנמל, בוקה קיבלה את הזהות שלה. שבועיים אחרי, ב-21 באפריל, הם כבר חגגו ניצחון 4:0 במשחק הראשון שלהם מול מריאנו מורנו. ב-1913 הם הצטרפו לליגה הארגנטינאית, ושם נולד הסופר קלאסיקו הראשון מול ריבר פלייט – הפסד 2:1, אבל ההיסטוריה רק התחילה.האליפות הראשונה הגיעה ב-1919, בליגה קטנה שהוקמה אחרי סכסוך עם ההתאחדות.


עד 1931, כשהליגה הפכה מקצוענית, בוקה כבר צברה שש אליפויות ועוד כמה תארים מקומיים. ב-1925 היא יצאה לסיבוב משחקים אירופאי, רמסה 15 מתוך 19 משחקים – כולל ניצחונות על ריאל מדריד וסלטה ויגו. בעידן המקצועני היא המשיכה לדהור, עם עוד שש אליפויות עד 1944, כשריבר ובוקה שולטות ביחד ב-12 מ-15 התארים הראשונים. ב-1949 היא כמעט ירדה ליגה, אבל ניצלה – ומאז היא היחידה בארגנטינה שמעולם לא ירדה.

בוקה ג'ונירוס: "תשוקה, מהגרים וים שוודי"

הדרמה לא נגמרה שם. ב-1968, קרתה טרגדיה בלתי נשכחת: 71 מאוהדי בוקה נהרגו באצטדיון של ריבר במהלך סופר קלאסיקו. הקהילה התאחדה לתמוך במשפחות, אבל הצלקת נשארה. ב-1977 בוקה כבשה את גביע הליברטדורס הראשון שלה, ניצחה את קרוזיירו, ואז שייטה לגביע הבין-יבשתי עם 3:0 מוחץ על בורוסיה מנשנגלדבך. שנה אחרי היא חזרה על ההישג מול דפורטיבו קאלי.

ואז הגיע דייגו. ב-1981, מראדונה הצעיר נחת, זכה באליפות ועזב לברצלונה, משאיר את בוקה במשבר כלכלי. השנים היו קשות, אבל ב-1985 אנטוניו אלגרה נכנס כנשיא והציל את הספינה הטובעת. ב-1989 הם חזרו לזכות בתואר יבשתי, וב-1992 באליפות אחרי 11 שנים. מאוריסיו מאקרי, שנכנס ב-1995, שינה הכול – שיפץ את אצטדיון הבונבוניירה, השקיע בנוער והפך את בוקה למכונה משומנת.

צילום: שאטרסטוק

שם התחילו לבלוט שמות כמו מרטין פלרמו וסבסטיאן בטאליה, שהפכו לאגדות.מאז 2000, בוקה שוב שלטה – שלוש אליפויות רצופות, גביע ליברטדורס מול פלמיירס, ואפילו ניצחון על ריאל מדריד בגביע הבין-יבשתי. ב-2003 היא הוסיפה עוד תואר מול סנטוס, וב-2007 חתמה את התואר הדרום אמריקאי השישי שלה מול גרמיו. עם 35 אליפויות ומורשת שלא נגמרת, בוקה היא לא סתם קבוצה – היא סיפור של תשוקה, מהגרים וים שוודי שצבע אותה בכחול-צהוב.