"סינמה שו"ת", פודקאסט הקולנוע מבית אתר סרוגים, מארח בפרק השלישי את הבמאי והתסריטאי עידן הובל. הובל, בוגר בהצטיינות של בית הספר סם שפיגל, שכיום גם מרצה שם וכן בבתי ספר לקולנוע נוספים, התפרסם עם סרטו "מנתק המים" שהוקרן בפסטיבל ונציה וזכה בפרס שחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה.
בשיחה מרתקת עם מגיש הפודקאסט אבי לודמיר, הובל חושף את הסיפור המפתיע מאחורי כניסתו לעולם הקולנוע: "ממש במקרה. הייתה לי חברה שאבא שלה ישב בכלא בצרפת והחלטתי שאני אוציא אותו משם," הוא מספר. התוכנית המקורית הייתה ללמוד משפטים בקנדה, אך מכיוון שהיה צריך קודם לרכוש מקצוע כדי להתקבל להגירה, בחר בלימודי תסריטאות. "בינתיים התאהבתי בקולנוע מהלימודים באוניברסיטה הפתוחה, והחברה עזבה אותי," הוא מסכם בחיוך, "וכל מה שנשאר זה התשוקה לקולנוע."
"לטפס על ההר כל פעם מחדש": שיחה עם הבמאי עידן הובל
סרטו האחרון, "10 חודשים", שעתה חוזר להקרנות מסחריות, נולד בדרך ייחודית ביותר. הובל מתאר תהליך יצירה שנמשך שנתיים שלמות, ללא תסריט מלא מראש וללא מימון מקרנות הקולנוע. "כתבתי סצנה לחודש שלישי, סצנה לחודש רביעי, סצנה לחודש חמישי, ונפגשנו פעם בשבועיים וצילמנו," הוא מתאר. הסרט, העוסק בהריון מדומה, נוצר בשיתוף עם השחקנית שיר גדני, שהייתה בהריון אמיתי בזמן הצילומים, ועם בן זוגה, הצלם דוד סטרז'מייסטר – "הצלם הכי טוב בעיניי שיש בארץ היום," כדברי הובל.
"זה היה חוויה מטורפת," משתף הובל, "לא ידעתי מה הסוף, לא ידעתי לאן הסרט הולך. צילמנו ואז לאט לאט הצטרפה שחקנית, ועוד שחקן הצטרף. היינו אמנם עם אמצעים מאוד דלים ולפעמים שלושה אנשים בסט, אבל יש את הצלם הכי טוב בעולם ואת השחקנית הכי טובה בעולם, ואז כאילו מצלמים עכשיו ליד החלון כי צריך אור."
בהתייחסו למרווח הזמן הארוך בין "מנתק המים" ל"10 חודשים", מסביר הובל את המציאות המורכבת של עשיית קולנוע בישראל: "היו לי שלושה תסריטים שלא קרו, מסיבות כאלה ואחרות. חלקם לא קרו בגלל ענייני תקציב, חלקם לא קרו בגלל שהם לא הבשילו." הוא מדגיש כי ההתכנות הכלכלית של סרטים אמנותיים היא "מועטה יחסית" וללא תמיכה ציבורית, קשה לגייס כסף לסרטים מהסוג הזה. "כל פעם מחדש זה לטפס על ההר," הוא אומר.
הובל מרחיב גם על התהליכים היצירתיים שלו, ומשתף כיצד "10 חודשים" שונה מ"מנתק המים" מבחינה סגנונית אך עדיין מתכתב עם אותן תמות. "אני מקווה שהסרט הבא שלי יהיה שילוב, פיוזן של מנתק המים ו-10 חודשים," הוא מסביר, תוך שהוא מתאר את ההתפתחות האמנותית שלו. הובל מאמין שלמרות האתגרים בתעשיית הקולנוע, יוצרים שאוהבים באמת קולנוע ימצאו את הדרך לעשות זאת: "מי שרוצה ואוהב קולנוע יעשה את זה."
סרט אמוני-רוחני מאוד
בשיחה, הובל מתייחס גם לנושא ההיריון המדומה שבמרכז סרטו "10 חודשים": "ההיריון המדומה הוא רק מטפורה על התחושה הפנימית של אולי חוסר הגשמה או כמיהה," הוא מסביר. "יש משהו בלרצות משהו שמצד אחד הוא חזק מאוד, עוצמתי מאוד, אבל הוא גם מסוכן, הוא גם יכול לשים אותך בפינות מאוד אפלות." הוא רואה קשר בין תהליך היצירה לתימת הסרט: "כל חלום, כל חזון שלמישהו יש, הוא צריך עוד אנשים שיאמינו לו."
כעת, הובל עובד על סרט חדש בשם "נס בבית שמש", העוסק בשוחט בבית מטבחיים שיוצא להביא נס, סרט שהוא מגדיר כ"אמוני רוחני מאוד". בנוסף, הוא מפתח שתי סדרות טלוויזיה ושני פרויקטים נוספים: האחד משלב בין עלילתי לדוקומנטרי וחוזר לנהריה של שנות ה-80, והשני הוא סרט אימה בעמק החולה – "מפחידה מאוד ומצחיקה מאוד," כדבריו.
כשנשאל על מהות הקולנוע, משיב הובל בפשטות ובכנות: "אם יש איזושהי קבוצה של אנשים, אנסמבל כזה של שחקנים ושל אנשי צוות שמוכנים להתגייס לזה למשך תקופה מסוימת, זה החוויה הכי כיפית בעולם. זה הדבר הכי כיף שיכול להיות.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
