תרגום השבעים: מדוע ח' בטבת נחשב כיום אבל?

  אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

על פי המסורת, היום, ח' בטבת, נכתב תרגום השבעים ונחשב ליום אבל.

במסכת מגילה מפורט מה שאירע בח' בטבת, כשחכמי ישראל התבקשו להגיע למלך עבור ביצוע משימה לא פשוטה – תרגום התנ"ך ליוונית: "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסן בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: 'כתבו לי תורת משה רבכם', נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת…".

חז"ל, בניסיונם להסביר את גודל הטרגדיה, אומרים לנו כי "היה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה". עוד הוסיפו תיאור, אולי מטפורי ואולי ממשי: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים".

אבל, צריך לשאול, מה היה כל כך נורא בתרגום התורה? הרי אנחנו יודעים על כמה פעמים בהן תורגמה התורה, אחת מהן על ידי עזרא הסופר, שחי ממש באותה התקופה ותרגם את התורה לאותה שפה בדיוק. כדי להבין למה תרגום התורה הוא טרגדיה, עלינו להבין את הרוח התקופה. מדובר על כמאה שנה לפני סיפור חנוכה, שם תלמי המלך, משושלת תלמי ששלטו במצרים, נותן משימה לא פשוטה זו.

תלמי לקח 72 מחכמי ישראל, כלא אותם בחדרים נפרדים ומבקש מהם לכתוב תרגום לתורת משה. אותם חכמים נקלעו לבעיה שכנראה גם תלמי הבין במידה כזו או אחרת: ישנם מקורות בתנ"ך שתרגומם יכול לגרום לחילול ה' גדול מאוד. לצורך העניין, "בראשית ברא אלוקים" יכול להישמע כאילו ישנו אל בשם בראשית שברא את העולם, ו"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" יכול להישמע כאילו הקב"ה לא ברא את העולם לבדו. לכן, 72 חכמים אלו, ערכו כמה שינויים בתרגומים שלהם כמו "אלוקים ברא בראשית" ו"אעשה אדם בצלם ובדמות". הנס הגדול היה שכולם עשו את אותם 18 השינויים, ותלמי קיבל 18 עותקים זהים.

תרגום התורה פירושו צמצום התורה

אם כך, לכאורה נפתרה הבעיה. אז למה חז"ל מתארים את היום הזה כנורא כל כך? בפשטות, תרגום התורה פירושו צמצום התורה. הכוונה של חז"ל כשהם אומרים לנו ש"התורה לא יכולה להתרגם כל צרכה" היא כי יש בה ארבעה רבדים: פשט,רמס, דרש וסוד. כל פסוק טומן בחובו ארבעת רבדים אלו, כך שהמרה לשפה אחרת לוקח את כל המשמעות מפסוקי התורה. אי אפשר להתייחס לגימטריות, לרמזים, לאופן הגיית האות וכו'.

ובאופן עמוק יותר, בתקופה זו פסקה נבואה מישראל, וחכמת יוון עולה ומתייחסת אל כל החכמות כאנושיות. אותו תלמי המלך התחיל לאסוף חכמות כדי שהספריה שלו תכיל בתוכה את כל סוגי החכמות, ורוצה לצרף אליה גם את 'החכמה היהודית'. הטרגדיה הגדולה היא הפיכת טקסט אלוקי לטקסט אנושי, חכמה ככל החכמות. זהו מאבק תפיסתי בו אנו שרויים עד היום.

"אזְכְּרָה מָצוֹק אֲשֶׁר קְרָאַנִי, בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי, גִּדְּעַנִי, הֱנִיאַנִי, הִכְאַנִי, אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי. דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית, הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתֹּב דָּת יְוָנִית, עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית" (מתוך הסליחות לעשרה בטבת).

יהי רצון שימי הצומות יהפכו לנו לימי ששון ושמחה.