כמה היינו רוצים שהיפנים יעשו את העבודה. אחרי שראינו את הסרטונים המבעיתים של דאע"ש, איך שוב נקלעו להם חפים מפשע לזרועות המרושעות של לבושי הברדס, חדווה ניצתה בליבנו.

לא. לא חלילה לגורלם המר והאכזר מידי הרוע שמכנה את עצמו משום מה מדינה, המדינה האסלאמית. אלא אנחנו מצפים בכיליון עיניים שמישהו כבר יגיע ויעשה את העבודה, העבודה השחורה.

עד עכשיו סתם עמדו שם חנונים אירופאים, מהם בטח שאנחנו לא מצפים מכלום. הם גדלו על לתת את הלחי השנייה כאתוס ולא ציפו שזה יגרור אותם להעניק לבסוף את הצוואר. על היפנים אנחנו לא יודעים הרבה, חוץ מזה שהם מלוכסנים, אוהבים גאדג'טים, להתאבד וסושי. אבל אנחנו זוכרים את הסרטונים על ילד הקרטה ונראה לנו שתיכף יוצאים למזרח התיכון גדודי סמוראים עם חרב מעוקלת ומקושטת בשלל סרטים מתנופפים. הא לכם אויבים חצופים!

האמת, גם מהאירופאים צפינו שזה מה שהם יעשו. אחרי שרשרת הפיגועים בפריז קיווינו שהרוע האירופאי המוכר והשטני יצא ממחבואו ויקטול את הנחש הדאעש"י. זה קצת כמו ערס שמגיע ומטיל את אימתו בסביבה ואז מרחוק רואים את הערס השכונתי המוכר שבדרך כלל אנחנו לא מחבבים והפעם אנחנו ששים לקראתו. הערס הנוכחי חשב להשליט פה טרור? הנה מגיע הערס שלנו (אנחנו כבר מנכסים אותו כערס בלעדי) ויעשה את העבודה. אבל תמיד התסריט הזה משתבש איכשהו ולבסוף, אחרי שהם מייצרים מפגן כוח אחד מול השני, הם מתאחדים כדי לכפכף יחד את החבר'ה הטובים.

הצרפתים סך הכל יצאו לרחובות עם עפרונות. אימפוטנציה תרבותית של צדקת הדרך מיובאת לאחרונה דווקא משם. למרות שאובמה הצליח לפתח אותה עשרת מונים מאז שהוא מושל באימפריה העולמית וגייס אותה למען פרס נובל לשלום.

אנחנו גם חשבנו שהקרבות בין הסונים לשיעים, ירחיקו מאתנו מזיקים. לפחות מגבול הצפון. איחלנו הצלחה לשני הצדדים וכמעט הבאנו גרעינים כדי לצפות במחזה. בהקשר הזה יש משל יפה על הנחש והחתול שהתקוטטו. יצאו כל העכברים לצפות במחזה, סוף סוף אויביהם הגדולים נאבקים זה בזה. ראו החתול והנחש את כל העכברים הפסיקו להילחם והחלו לצוד את כולם. מסתבר שהחבר'ה בחיזבאללה ובאיראן מסוגלים לשנאה כל כך גדולה גם לנו גם להם יחדיו. וטיול התענוגות האחרון שלהם בגבול הצפון הוקדש כנראה אך ורק לנו.

לכן, כדאי שנדע שלא הסונים ולא השיעים, לא האירופאים ולא האמריקאים וכן גם לא היפנים יעשו את העבודה. נכון אלו קלישאות מיושנות. ואנחנו צריכים לקיים שיתוף פעולה עם העולם ולא רק לסמוך על כוחנו ועוצם ידנו, אבל הדגש הוא על לא רק- אבל בעיקר עליהם. כי העולם פעם אחר פעם מראה שהוא בנוי מאינטרסים (תשאלו את נשיאת ארגנטינה) ועדיין שנאת יהודים מצויה אצלו בשפע. גם אם בעיתון "הארץ" מפמפמים שזאת פראנויה.