מה שקורה בהאג, לא נשאר בהאג". כפרפרזה על האימרה מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס, להבדיל, אצלנו משק גלימת השופטים בהאג מייצר גלים בפרקליטות בישראל ומעצרי סרק בבתי המשפט.
הסיפור הנוכחי קצת מזכיר לנו את הסוגיה של הריגת מחבלים בידי חיילים תוך כדי פעילות ולסוגיית הניטרול כפי שקרתה בפרשת אלאור אזריה, שם הובלתי את צוות ההגנה בערכאה הראשונה.
הסיפור המוזר הזה על ישראלים, שעזבו את ביתם ותוך סיכון עצמי ירדו לעוטף עזה להציל חיי ישראלים היכן שהצבא כשל והפקיר אותם, ומוצאים עצמם לאחר 9 חודשים תחת חקירה בעוד שאחרים שנהגו כמותם בדיוק, מי שכונו "צוות אלחנן" זכו לפרס ישראל על פועלם, ובצדק מוחלט.
כאן המקום לסייג ולציין כי המידע שבידינו מפרסומים בתקשורת ובכפוף לצו איסור הפרסום, כשהגיעו החשודים לשטח העוטף, הם הצטיידו בתחמושת ונשק שלקחו מגופות חיילים שלנו וסייעו בלחימה, הצילו חיי אדם ומנעו חטיפת גופות.
מכאן הסיפור מתפתח: לשם כך נרחיב לרגע על הוראות פתיחה באש- כאשר מישהו בא לתקוף צריך להזהיר אותו ואז לירות באוויר, אחרי לרגליים ורק בסוף למרכז הגוף. אם אתה חש בסכנת חיים ומזהה "אמצעי כוונה ויכולת" – כשמישהו מנסה לפגוע בך ישירות אתה רשאי לירות כדי לנטרל. במקרה הנוכחי, המחבל הועבר בעודו בחיים לרשויות כך ש"ניטרול" לא היה.
כעו"ד פלילי שנים רבות אני חייב להודות שהתנהלות המשטרה והפרקליטות מוזרה – מצד אחד עדיין לא התגבשו שום כתבי אישום נגד הנוח'בה שרצחו ישראלים ומנגד, פתאום בחריצות אין קץ, מבוצעים מעצרים בחשד לרצח נוח'בה והכל תחת צו איסור פרסום נרחב ותמוה. מדוע פתאום נדרש צו איסור פרסום כשמדיניות המשטרה והפרקליטות בחקירת רצח היא אוטומטית להתנגד לאיסור פרסום שמות החשודים ופרטי האירוע? למה לעצור מישהו שנלחם בנוח'בות וניסה להציל חיים? לשאלות האלו אין תשובה.
יתרה מכך, לאחר עשרות שנות ניסיון בדין הפלילי ובהארכות מעצר רבות כולל תיקי רצח ונסיון, הרי שבדרך כלל בתיקי רצח בית המשפט מאשר לפרקליטות / משטרה בבקשה הראשונה להארכת מעצר, בין 8-10 ימי מעצר, באופן אוטומטי.
מבצעים מעצר כדי לסמן V בהאג
במקרה המוזר הנוכחי, שתי ערכאות שחררו את רוב החשודים למעצר בית ואף הגדילו והעבירו ביקורת על הפרקליטות- בבית המשפט המחוזי השופט בערר פסק שאין עילה להחזיק את החשודים במעצר ושאין חשד סביר לגבי אחד מהם. קרי: לא היה בסיס למעצר מלכתחילה- שכן מדובר ברף מאוד נמוך בתחילת הליך המעצרים, וביהמ"ש ביקר גם את הבקשה לאיסור פרסום כבקשת סרק.
אם אנחנו מסתכלים על מדיניות הפרקליטות להעמדה לדין בגין רצח – כשיש חשד סביר עוצרים מיידית בהמשך מבקשים בקשה למעצר עד תום ההליכים בד בבד עם כתב אישום על רצח. ה"רצח" הזה התרחש לפני 9 חודשים כשכל החודשים האלו לא חשבו שאותם אנשים מסוכנים או שנדרש מעצרם כדי לבצע פעולות חקירה ולמנוע שיבוש.
הכל לא ברור, אלא אם לוקחים בחשבון זווית אחרת לחלוטין. נחזור למשק כנפי הגלימה מהאג. בתקופה הנוכחית כאשר עולות טענות של ביה"ד הבינלאומי בהאג על שישראל חייבת למנוע פגיעה בפלסטינאים במסגרת הפעילות הצבאית שלה פתאום אנחנו רואים מעצרים פתאומיים, עם ביסוס עובדות חלקי, עם נרטיב שנוגד לחלוטין את רוח הציבור תורת הלחימה הצה"לית והצורך לפעול ולהסתער (בימים השחורים של 7/10 כשהרבה מאוד מהמערכות לא פעלו) ועם טענות למסוכנות.
אם המעצר הזה למרות החולשה הראייתית הבולטת יוביל בכל זאת כתב אישום, אזי המעצר הזה וכתב האישום הזה נועד לסמן 'וי' בעיני השופטים של האג – ומשכך מדובר בפעילות בלתי חוקית של הפרקליטות והמשטרה וזה גם 'X' גדול בעיני הציבור כולו במיוחד כשמערכת המשפט הישראלית שבחנה אותו קבעה שאין לו בסיס.
==
עו"ד אייל בסרגליק, מומחה למשפט פלילי, צבאי ושימש בעבר כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין וסניגורו של אלאור אזריה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
