רק כעת, תשעה חודשים אחרי אותו יום קשה, אני מצליח לכתוב על ספרי העדויות השונים על ה- 7.10 שהתפרסמו בחודשים האחרונים.
יום אחד באוקטובר
יאיר אגמון ואוריה מבורך, הוצאת מגיד
זהו אולי ספר העדויות החזק ביותר שקראתי. הוא מחולק להרבה סיפורי עדות שונים, שמסופרים בחלקם על ידי הגיבור עצמו ובחלקם על ידי אחרים. הסיפורים אינם מחולקים לקטגוריות אלא נמסרים ברצף. יש בהם סיפורים בעלי סוף טוב ויש כאלה שלא.
יש כאן סיפורים של תושבי העוטף, של אזרחים שנחלצו לעזרה, ושל חיילים וחיילות. אגמון ומבורך נעזרו בצוות גדול של מראיינים שניכרת בהם רגישות מיוחדת בסיטואציה המורכבת שבה כולם נתונים. חלק מהסיפורים כבר מוכרים לרובנו כמו זה של שי-לי עטרי או האחים שרעבי, יותם חיים ויונתן צור (ברנש) ועדיין הקריאה שלהם, הסיפור הישיר, הכתוב יש בה משהו אחר מהכתבה בטלוויזיה או בעיתון.
מה שיפה בספר הוא שכל סיפור מסתיים במסר כלשהו של הדובר לנו הקוראים, מה שמוסיף עוד נקודה למחשבה בסיום הסיפור.
(באדיבות: הוצאת מגיד)
אנחנו בדרך
נחום אבניאל, הוצאת סלע מאיר
אבניאל בחר להתמקד במישור אחד של עדויות מה-7.10, והוא סיפורי גבורה של אזרחים שנחלצו לעזרה מבלי שהיה זה תפקידם. בצורה של שאלות ותשובות עולות בספר נקודות שכל קורא אולי חושב עליהן. למה הוא עשה את זה? הוא היה יכול ללכת למקום אחר? והמספרים מנסים להשיב על השאלות הקשות כל כך הללו.
גם בספר הזה מופיעים מגוון אנשים מוכרים יותר ומוכרים פחות כמו בני משפחת קלמנזון, והאחים סלוטקי, רמי דוידיאן ורמי שני, כתבינו בדרום ועוד אחרים. אבניאל עצמו הוא שהתחקה אחרי האנשים והסיפורים, והוא שיושב מולם ורושם את דבריהם. גם הספר הזה נותן הרבה רוח של השראה לקוראים בו.
(באדיבות: הוצאת סלע מאיר)
שבת, שבעה באוקטובר
בעריכת רן דהן ומעין אבידן, הוצאת כנרת זמרה ביתן
עוד ספר עדויות שמיוחד בדרכו שלו. ראשית רוב גדול של הסיפורים אינו של אנשים שסיפוריהם התפרסמו בערוצי המדיה הגדולים והם אינם מוכרים לציבור הרחב. סיפורם האישי הלא מוכר יוצר תחושה של גילוי ושל הזדהות יותר אישית עם המספרים. ושנית, את הסיפורים שמעו וכתבו אנשי ספר ויצירה, והכתיבה שלהם מעניקה איכות ייחודית לסיפור, המשפיעה על הכתוב ועל הסיפור.
הסיפורים מחולקים כאן על פי מקומות יישוב וגם על פי קטגוריות אחרות כמו למשל: נובה, צוותי כוננות, צוותי רפואה ועוד. הסיפורים יחסית מפורטים וארוכים יותר ונותנים תמונה מלאה של כל אירוע ושל התחושות שבתוכו. גם בקריאה בספר הזה יש הרבה מן הרוח שמעוררת השראה.(ספר נוסף של אותה הוצאה הוא גיבורים – לבד מול החמאס, יואב לימור).
(באדיבות: כנרת זמרה ביתן)
המלצה היא לא המילה המתאימה לגבי הספרים הללו ודומיהם. נכון יותר, לדעתי, לומר שיש לנו מעין חובה לקרוא ולהכיר כמה שיותר סיפורים, אנשים ושמות, לחזק את הזיכרון, ההזדהות והשותפות בינינו הקוראים והמספרים וגם לחזק את הרוח הישראלית שלנו.
מדובר לעיתים בסיפורים קשים מאוד וכמובן שכל אחד ואחת יחליטו מה מתאים להם ובאיזו מידה אבל נכון בעיני שבכל בית יהיה לפחות ספר אחד מאלה ואחרים של סיפורים האישיים מאותו יום קשה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
