היום, כ' בתמוז, אנו מציינים את יום הזיכרון לבנימין זאב הרצל – חוזה המדינה, האיש שהפך חלום רחוק ומעורפל למציאות היסטורית משנת חיים. הרצל לא היה רק מנהיג פוליטי; הוא היה עיתונאי, מחזאי, ואיש חזון יוצא דופן.
לרגל יום פטירתו, הנה 10 עובדות מרתקות על האיש שמאחורי הזקן והמרפסת:
1. הוא התחיל בכלל כמשפטן ומחזאי
לפני שהקדיש את חייו לציונות, הרצל למד משפטים בווינה ואף קיבל תואר דוקטור. עם זאת, התשוקה האמיתית שלו הייתה כתיבה. הוא כתב עשרות מחזות, פיליטונים (טורים עיתונאיים קלים) וסיפורים, וזכה להצלחה לא מבוטלת בתיאטראות של וינה.
2. המשפט ששינה את חייו: "משפט דרייפוס"
נקודת המפנה הדרמטית בחייו התרחשה בפריז, שם שימש ככתב של עיתון ווינאי נחשב . הרצל סיקר את משפטו של הקצין היהודי-צרפתי אלפרד דרייפוס, שנאשם בבגידה על לא עוול בכפו. קריאות ההמון הפריזאי "מוות ליהודים!" זעזעו אותו וגרמו לו להבין שהאנטישמיות באירופה אינה בעיה חולפת, אלא מחלה כרונית שהפתרון היחיד לה הוא מדינה ליהודים.
3. הספר ששינה את ההיסטוריה
בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו המכונן "מדינת היהודים" (Der Judenstaat). הספר לא היה חיבור תיאורטי, אלא תוכנית עבודה מעשית ומפורטת להקמת מדינה: החל מדרכי רכישת הקרקעות, דרך מבנה המשטר ועד לקביעת יום עבודה בן 7 שעות.
4. "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים"
בשנת 1897 ארגן הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשוויץ. האירוע נחשב ל"פרלמנט" הראשון של העם היהודי מזה אלפיים שנה. ימים ספורים לאחר מכן כתב ביומנו את המשפט הנבואי המפורסם: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק כללי. בעוד חמש שנים, ודאי בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכל". (הקונגרס התקיים ב-1897; מדינת ישראל הוקמה ב-1948 – 51 שנים מאוחר יותר).
5. קוד לבוש מחמיר: פראק ועניבת פרפר
הרצל הבין את החשיבות של תדמית וטקסיות (מה שאנחנו מכנים היום מיתוג ויחסי ציבור). הוא דרש מכל צירי הקונגרס הציוני להגיע לישיבת הפתיחה בלבוש רשמי ומכובד – מעיל פראק שחור ועניבת פרפר לבנה. הוא רצה שהעולם יתייחס לנציגים היהודים בכבוד הראוי למדינאים.
6. המפגשים הדיפלומטיים הגדולים
כדי לקדם את הרעיון הציוני, הרצל פעל כמדינאי של מדינה שבדרך ונפגש עם מנהיגי העולם החזקים ביותר באותה תקופה: הוא נפגש עם סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני, עם קיסר גרמניה וילהלם השני (אף נפגש עמו בארץ ישראל), ועם שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברלין.
7. תוכנית אוגנדה והמשבר הגדול
לאחר פוגרום קישינב המזעזע ב-1903, הרצל חיפש נואשות מקלט מיידי ליהודי מזרח אירופה. כשהבריטים הציעו את תוכנית אוגנדה (במזרח אפריקה), הרצל הביא אותה לקונגרס השישי כ"מקלט ללילה". התוכנית עוררה התנגדות עזה, במיוחד מצד היהודים שסבלו מהפרעות ברוסיה, שסירבו להחליף את ארץ ישראל בשום ארץ אחרת. המשבר כמעט פילג את התנועה הציונית.
8. חזון עתידני מדהים: "אלטנוילנד"
בספרו האוטופי "אלטנוילנד" ("תל אביב" בתרגומו של נחום סוקולוב), תיאר הרצל כיצד תיראה המדינה היהודית בשנת 1923. הוא חזה רכבות חשמליות מהירות, בנייה מודרנית, חברת מופת נאורה המבוססת על שוויון וסובלנות, ואפילו שימוש בתעלות מים להפקת אנרגיה. מאותו ספר לקוח גם המוטו המפורסם ביותר שלו: "אם תרצו, אין זו אגדה".
9. טרגדיה משפחתית קשה
בעוד שהרצל זכה לתהילת עולם, חייו האישיים והמשפחתיים היו רצופי טרגדיות. נישואיו לז'ולי היו אומללים ומלאי מריבות, והוא השקיע את כל הונו הפרטי במימון התנועה הציונית, דבר שהוביל אותם למצוקה כלכלית. שלושת ילדיו (פאולינה, הנס וטרודה) ונכדו היחיד (סטפן תאודור) מתו כולם בנסיבות טרגיות ומצערות, ולא נותרו לו צאצאים חיים.
10. נפטר צעיר, אך זכה להגיע הביתה
הרצל נפטר באוסטריה ב-3 ביולי 1904 (כ' בתמוז תרס"ד) כשהוא בן 44 בלבד, כתוצאה מדלקת ריאות ואי-ספיקת לב, כשהוא מותש לחלוטין מהעבודה הציבורית האינטנסיבית. בצוואתו ביקש להיקבר לצד אביו, וכי עצמותיו יועלו לארץ ישראל ברבות הימים. באוגוסט 1949, כשנה לאחר הקמת המדינה, הועלו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר הנושא את שמו – הר הרצל.