מיקה שלי. מחזמר מיוחד עם סיפור משיריו של יאיר רוזנבלום. 

 הסיפור מחזיר אותנו כמה שנים אחורה.

 השיר נכתב כשיר אהבה למיקה מרידור (בתו של יעקב מרידור ולימים אשתו של יגאל בשן), שאיתה עבד בלהקת פיקוד המרכז, בזמן שהיא שירתה בלהקה). יאיר היה אז  המנהל המוזיקלי שלה. רוזנבלום סיפר שמרידור הייתה חברתו. אבל מי מתווכח.

תיאטרון to mix  

 וכך, שנים אחרי לקח תיאטרון to mix  את החומר הגולמי ומביא אותו לקרשי הבמה בדמות רעיון דמיוני אך כלל וכלל לא מופרך שכולו סיפור אהבה ישראלי על רקע השנים שעיצבו דור שלם. בין אופוריית  מלחמת ששת הימים בשנת 67’ למלחמת ההתשה ולמלחמת יום כיפור  והשבר של 73’, חבורת נערות ונערים עומדת רגע לפני הגיוס – ולפני החיים.

 זה מתחיל בסיום כיתה י"ב בשנת 1966 שנה לפרוץ פרוץ מלחמת ששת הימים.

 המוטיבציה לגיוס גבוה  אך לצידה גם שני סיפורים מכוננים. האחר- הפציפיסטים שלא רצו להתגייס ואחד מהם מובא במחזמר. השני על בסיס השיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב".

אחת מבנות המחזור מיקה ( מגלמת אותה משי קליינשטיין המעולה עם הקול האדיר שיוצא מפיה)  נקרעת בין שתי אהבות: גידי, אהבת נעוריה שחוזר מהמלחמה פגוע ובורח מהכול, וארי, חבר למחזור שמוצא דרך חדשה דרך האמונה וכובש את ליבה.

צדי צרפתי עשה כאן עבודת יצירה למופת.  שילוב נכון בין שירי של יאיר רוזנבלום ששיאו בלחן למילות התפילה ונתנה תוקף. מרטט, כואב ומציף כאחד.

זהו, מחזה מוזיקלי מרגש על אהבה, פרידה והתפכחות, המלווה כאמור בשיריו הבלתי נשכחים של יאיר רוזנבלום – מ״הבלדה על חדווה ושלומיק״ ו״שיר של יום חולין״, דרך ״ יש לי אהוב בסיירת חרוב״, ״שירו של צנחן״, ו ״גשם אחרון״ ו״המנגינה היא שקובעת״ וגבעת התחמושת".

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.

100 דקות נפלאות, מרגשות ונכונות.