כאשר התפלל עו"ד משה טמבור בדבקות ביום א' דראש השנה האחרון "מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו", אני מניח שהוא לא שיער כי בתוך שעות ספורות – בליל יום ב' דראש השנה בתום יום הולדתו ה-62, ידום לבו בפתאומיות פראית שכזו.

גם חבריו ומתפללי בית הכנסת משכן אחו"ה שבקרית מוצקין לא שערו שדבר שכזה עלול לקרות למשה טמבור, שהרי מימיו כמעט ולא היה חולה, ובודאי שלא עבר אירוע שחייב אשפוז בבית חולים, הכרנו את אביו ז"ל שהאריך ימים ואמו תבדל לחיים ארוכים שגם היא הגיעה לגיל מופלג – ולמרות כל הנתונים הללו, לפתע נדם לבו.

משה טמבור ז"ל היה דמות מיוחדת בקהילת קרית מוצקין ובקריות בכלל. מחד, הוא היה קפדן גדול בקיום מצוות קלה כבחמורה, קטנה כגדולה, אך מאידך היה איש העולם הגדול, איש שהבין היטב בפעילות עיסקית ומשרד עו"ד שבראשו עמד היה אחד המוצלחים באזור כולו.

משה גם היה גם דמות ציבורית ידועה, איש של עשייה. במהותו וביסודו הוא היה איש פא"י (פועלי אגודת ישראל) הוא היה ממקימי תנועת הנוער "עזרא" בקרית מוצקין, ממקימי בית הכנסת משכן אחו"ה שבו גם התפלל עד יומו האחרון. הוא היה גם בין מייסדי השירות הלאומי והיה מעורב ציבורית בנושאים רבים לטובת הציבור הדתי במשך השנים בהם כיהן כסגן ראש העיר וכיו"ר חברה קדישא בעיר.

למרות הצלחתו, משה נשאר צנוע, איש שיחה נעים עם כל אדם, אדם שרבים נטו להתיעץ עימו עקב נסיונו הרב ברבים מתחומי החיים המעשיים ותמיד היה עושה זאת במאור פנים ובסבלנות.

עו"ד טמבור, על אף עיסוקיו הרבים, ביקש תמיד לנצל כל רגע פנוי ללימוד, כאשר היתה הפסקה כלשהיא בתפילה מיד ביקש שיינתן שיעור, אפילו מספר דקות מועט, הוא היה פונה עם חיוך על שפתיו ומבקש שיעור, הוא הרבה להשתתף בשיעורים השונים ותמיד היה בעומק הסוגיה.

למעשה הוא היה היזם של לא מעט שיעורים שהתקיימו בבית הכנסת. בשנים האחרונות הוא היה היזם של שיעורי התנ"ך בקיץ. תמיד נהג לומר: "…השבת ארוכה, בואו נלמד משהו…", הוא לא היסס לעסוק "בקטנות" כמו חלוקת ספרי התנ"ך ואף דאג אישית להביא כוס מים בכדי להקל על העברת השיעור, הוא היה בין מייסדי השיעור השבועי בגמרא ועודד אנשים נוספים לבוא ולהצטרף לשיעור ותמיד עם חיוך ונינוחות.

משה הקרין ביטחון רב, רוגע, אדם השולט במצב ויודע מה לעשות בכל סיטואציה, אבל במה שנוגע למצבו הבריאותי האישי, שם הוא כנראה לא הקפיד, לדאבוננו.

משה טמבור הקים דור לתפארת בנים ובנות, נכדים ונכדות הממשיכים בדרכו.

לכתו הפתאומי, בלתי נתפס, הוא אסון למשפחתו לקהילת משכ"ן אחו"ה ולרבים מתושבי האזור, דתיים כחילוניים.

דמותו המאירה והקורנת של משה ז"ל, תישאר חקוקה לעד בלב כל חבריו ומכריו. יהי זכרו ברוך.