דעה: למה התקשורת מתעקשת להגחיך את עמיר בניון?

אני קורא את הטוקבקים לראיון של עודד בן עמי עם עמיר בניון, ופשוט משפשף את העיניים בתדהמה. טוקבקים, מטבעם, נוטים להתפלג ולהביע דעות שונות. במקרה הזה, לא אגזים אם אומר שיותר מ-90% מהתגובות בהחלט מבינות את המסר שבניון ניסה להעביר בשירו החדש, "אני אחיך". נוהגים גם לומר על טוקבקיסטים שהם עילגים, רדודים ומתלהמים. אז איך מאות טוקבקיסטים הבינו שהשיר מכוון לשמאל הקיצוני שנוקט בפעולות אקטיביות נגד צה"ל והמדינה, ובוודאי שלא כלפי השמאל בכללותו, לעומת אנשי התקשורת, שמתנפלים עליו במאמרים שוצפים וקוצפים ומתעקשים שלא להבין את הנקודה הפשוטה הזו? האם התקשורת עד כדי כך אטומה ולא מבינה, ודווקא הטוקבקיסטים מבינים בקלות את הפואנטה?

ממש לא. העיתונאים וכלי התקשורת שהתגייסו לצייר את בניון כהזוי, תלוש וקיצוני, מבינים טוב מאוד על מי הוא מדבר. רק מה, כדי להפוך את הקערה על פיה ולהתסיס את כולנו, הם מעדיפים לצייר תמונה שקרית כאילו בניון שוב נלחם נגד כל העולם ואחותו.

ב"ידיעות אחרונות" העניקו לידיעה הרלוונטית את הכותרת "קם על צד שמאל" עם תמונה לא מאוד מחמיאה, ב"וואלה תרבות" הוא הותקף קשות (לפחות על ידי טקסט אינטליגנטי של עינב שיף), עודד בן עמי האשים אותו בפרובוקציה מכוונת, באתרים שונים פורסמו מניפסטים עם חרון קדוש כלפיו, ונראה שאף אחד לא הבין את כוונת המשורר. יותר נכון, מאוד לא רצה להבין.

בניון כתב את "אני אחיך" על אנשי הקרן החדשה, שלאחרונה פורסם כי הם סייעו לכאורה להכפשת שמה של ישראל בדו"ח גולדסטון, כמו גם בתמיכה במעצרים ובנקיטת צעדים משפטיים נגד קציני צה"ל בחו"ל. אבל למה שהוא יסתכסך רק עם אותו שמאל קיצוני שאליו כוון השיר? באה התקשורת, שברוב טובה מרחיבה את גבולות הסכסוך, ומציגה את בניון כקיצוני שיש לו בעיה עם כל שמאלני באשר הוא.

גם כשבניון אמר במפורש לעודד בן עמי "שמאלני אמיתי, לא מתחזה, הכי קטן, תרם למדינה הזאת מה שאני לא אתרום עוד אלף שנה. חבל שהפכו את זה לעניין פוליטי וזול", המשיך בן עמי בקו הדורסני והנבחני. נראה שמבחינתו, דווקא השנאה האקטיבית של השמאל הקיצוני כלפי צה"ל היא היא התקינה, ואילו הזעקה של בניון היא הסתה מטורפת.

למה מארינה מקסימיליאן בלומין ואביב גפן לא, ובניון כן?
קל מאוד לצייר את בניון כהזוי וכקיצוני. אני זוכר שניסו לעשות זאת גם כשיצא נגד אקו"ם והפדרציה הישראלית למוזיקה, למרות שהיום כבר ברור, עקב ההשתלשלות המשפטית, שיש דברים בגו. אבל השילוב הזה של פטריוט ואדם מאמין שלא חושש להגיד את אשר על לבו, גורם להרבה אנשים לשחרר את השד מתוכם ולהשתמש בדרכים מניפולטיביות על מנת לצייר אותו בצבעים לא מחמיאים.

אני יודע שזו נפילה למלכודת ההשוואות הנצחית, אבל בכל זאת – לא ראיתי עליהום כזה טוטאלי על גבי גזית, שאמר על החרדים דברים באמת גרועים. למה בן עמי לא מראיין אותו בתקיפות גדולה כל כך? בכלל, אני לא רואה התנפלות על אינספור אמנים שמביעים תמיכה בקרן החדשה – דייויד ברוזה, רונה קינן, מארינה מקסימיליאן בלומין ועוד. אכן, לא צריכה להיות התנפלות, כי דעתם לגיטימית וטוב מאוד שהם מביעים אותה. אבל כשזה מגיע לבניון, או בכלל לעמדות שלא מתיישבות עם הדעות הפרטיות של עורכי עיתונים ומגישי טלוויזיה כאלה ואחרים – כאן זה כבר אסור. וכמובן שכאשר אביב גפן הביע דעות קיצוניות ופרובוקטיביות לצד ההפוך, אף אחד לא חשב שזה גדול עליו, ובטח שלא ניסה להדביק לו שנאה יוקדת לכל ימני באשר הוא.

היופי הוא שהכלבים נובחים והשיירה עוברת. בתקשורת ימשיכו דבריו של בניון לצאת מהקשרם, ובעולם האמיתי הוא ימשיך למלא את קיסריה, ליצור מוזיקה איכותית, לזכות לפופולריות גדולה ומדי פעם גם לשחרר כהרגלו שירים אמיצים בעלי אמירה חברתית נוקבת. אותם שירים יגרמו לתקשורת לצאת שוב מהכלים, ולרוב הישראלים לשמוח מכך שסוף סוף גם דעותיהם באות לידי ביטוי.

פורסם במקור: בבלוג לביקורת תקשורת של דודו כהן באתר MAKO