פליטת הפה המיוחסת לפרופ' עוזי ארד, שבגינה על פי הדיווחים הוא אולץ להתפטר מתפקידו במשרד רוה"מ, נחגגה אתמול על ידי כלי התקשורת השונים במדינה במעין שמחה לאיד כללית.

הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שרבים התקשו להסתגל לסגננו הישיר והישר של האיש שנחשב במשך שנים לדמות הימנית החזקה ביותר בסביבתו של ראש הממשלה. אולם נראה כי מעבר לרכילות שבפרסום הידיעה, פיטוריו של האיש אינה במקומה אם הגורם לה היא פליטה מקרית של סוד ביטחוני.

נכון, הדלפות גם אם הן נעשות בתום לב עלולות לפגוע בביטחון המדינה, אולם הפגיעה שלהן היא קטנה מול העובדה שאדם בעל עבר עשיר וניסיון חיים כשל עוזי ארד הלך מלשכת ראש הממשלה.

בכל לשכה מדינית בכירה חייב להיות אדם קשה וקשוח שעומד על שלו גם במחיר של עימות עם הקונצנזוס הכללי של שאר היועצים. אדם כזה אמנם יסעיר את המערכת וייצור לא פעם עימותים אולם הוא גם יאתגר את שאר האנשים ויחייב את כולם לחשוב מחוץ לקופסא.

לא מה שקל, מה שנכון

אמר בהקשר לכך פעם איש העסקים המצליח בני גאון ז"ל, כי הוא מעדיף שחברי הדירקטוריון שלו לא יהיו יס-מנים אלא כאלו שיתווכחו עם כל החלטה שלו ויבחנו אותה מכל הכיוונים.כששאלו אותו על דבריו הוא הסביר כי "אנשים כאלה שיאבקו איתי על כל החלטה, יגרמו לי לבדוק אותה שוב כדי לברר לעצמי שזו החלטה העסקית הנכונה ביותר".

הבנה פשוטה כזו שלפיה פעל בני גאון ז"ל, שהציל את חברת כור מהתמוטטות כלכלית, מנוגדת באופייה לקונפורמיזם הכללי ששורר בישראל ושמאפיין את הפאנלים העיקריים בהם מתקבלות במדינה החלטות הרות גורל.

משום מה בישראל השתרשה מן תפיסה חברית שמכסה בצפחות חברמניות את העובדה, שבמקום לבחון כמה חלופות לכל בעיה, הישראלים מעדיפים לקבל את הפתרון שמחייב מינימום של מאבקים ושינויים מבניים, גם כשהנחיצות שלהם זועקת לשמיים. אלא שחברה שמתלכדת סביב הדעה הרווחת תוך דחייה של יוצאי הדופן, פוגעת ביכולתה לבחון את החלטותיה באופן הראוי ובעצם מכינה לעצמה מלכתחילה את מלכודת הקונספציה.

עמדה זו הנחתה את ועדת אגרנט, בשעתו לחייב את המודיעין להקים בתוכו יחידה שכל תפקידה יהיה לאתגר את המידע המודיעיני ואת מסקנות החייל. זו גם הסיבה מדוע מועצה לביטחון לאומי חזקה שתאתגר את מדיניות צה"ל ומשרד הביטחון היא כורח המציאות.

שבישראל כמו בישראל הכורח והמציאות נמצאים בשני מימדים שונים.

==

המאמר פורסם במקור ראשון.