אודה על האמת, לחתונה של הנסיך ויליאם ורעייתו הטריה הדוכסית קייט, לא הלכתי, ולו מהסיבה הפשוטה, הם לא באו לחתונה שלי, לכן אני לא בא לחתונה שלהם.

אבל, מעבר לפנקסנות היהודית, יש מה ללמוד מהחתונה שריתקה עשרות מילונים בעולם למסכי הטלויזיה ולאתרי האינטרנט.

ראשית, הכבוד שחולק העם הבריטי לבית המלוכה שלו מעורר קנאה. כבר מאות שנים, בית המלוכה באנגליה הוא לא יותר מאשר גוף ריק השואב כספים מהממלכה. חוץ מתפקידים טקסיים אין לו משמעות כלל בחיי העם הבריטי. אך למרות זאת, העם הבריטי מרגיש גאה במלכים שלו, בנסיכים שלו ובשערוריות שלהם.

לא אכפת לאזרח הבריטי שהטקסים והגינונים עולים לו מילוני ליש"ט בשנה. הוא מרגיש הזדהות וכבוד ממי שיושב בארמון בקינגאהם ומוכן לשלם על כך והרבה.

הלוואי עלינו, שגם אצלנו נציג ציבור (נשיא, ראש ממשלה, ראש עיר, רב, גבאי בית כנסת) יזכה למעט מהכבוד שרוכשים הבריטים למלכה שלהם.

לשמור על כללי הטקס

טקס החתונה של הזוג הצעיר, נערך לפי כללים ישנים ונוקשים שנוסחו בטח בזמנו של הנרי השמיני. כל אחד ידע את מקומו ואת תפקידו, וזה כולל גם את החתן והכלה וגם את הכומר מסדר הקידושין.

הזוג מצדו לא ביקש כל מיני בקשות מוזרות כמו לקרוא אחד לשני שירים אהבה מול כולם, והכומר מצידו לא סיפר בדיחות תפלות. הטקס נוהל בצורה שמרנית, אך טקסית שהוסיפה כבוד למעמד. מן הסתם הזוג לא התלונן שהכומר לקח יותר מדי כסף על שירות שהוא צריך לעשות בחינם.

הלוואי עלינו, שגם בחתונות בארץ יישמר הטון הרשמי בחופה והיא לא תהפך לקרקס או פזמונסניף.

לפחות הייתה שמלה

הדבר השלישי שניתן להוציא מהחתונה הזו, הוא שמלת הכלה של קייט. השמלה, שעיצובה והמראה הסופי שלה נשמרו בסוד כמוס עד לרגע החתונה עצמו, היא שמלה לבנה, עדינה והכי חשוב, יש לה שרוולים.

שמלת הכלה של הדוכסית, כמו שאר השמלות של הנסיכות בבית המלוכה הבריטי, הראו כי אפשר להתלבש בצורה מכובדת גם בגזרות צנועות.

מי שהגיע לחתונה של זוג ישראלים נחרד לראות את רמת החשיפה של שמלת הכלה. בעדינות ניתן לומר כי הכלה גלוית לב. האופנה הלא ברורה של שמלות כלה עם מעט בד, היא תופעה ישראלית מכוערת, שפוגעת בקדושה של החתונה.

אלו שטוענות שהן לבושות (?) ככה כי חם, צריכות להעיף מבט על החתן הלבוש בחליפה ועניבה ונראה דווקא מאושר ושמח.

הלוואי עלינו, לבוא לחתונה ולראות כלה לבושה בשמלה צנועה, שתכבד אותה ואותנו.