בקורת סרטים • 'שבוע ויום': רוצו לראות, אתמול
חי בסרט, הטור היחיד בעולם (כולל העולם הבא) שמביא לכם מדי שבוע ביקורת קולנועית, בשיתוף פעולה עם אולפני הסרטים המובילים בישראל, על הסרטים החמים בקולנוע מזווית ראייה ייחודית לציבור הדתי. מתכנן לצאת לסרט עם הדייט ורוצה להימנע ממבוכה? מעוניינת ללכת עם הילדים ולא מתאים לך לחשוף אותם לתכנים לא ראויים? הגעתם למקום הנכון-יאללה, אקשן. והשבוע: 'שבוע יום'

שיפוצניק מהוד השרון, סמנכ"ל היי טק מתל אביב ועובד סוציאלי מגוש עציון שוכבים בתוך שיח ורבים על טונה. זאת לא התחלה של בדיחה, אלא אפיזודה שלי מהשבוע האחרון, עת נקראתי לאימון במסגרת שירות מילואים- שבוע שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית.
יש בה משהו בהוויה הישראלית- תמהיל של מאצו', סרקזם, חרדות קיומיות, מסורת והומור- שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר בעולם. לך תסביר לאוסטרלי שדאגתו המרכזית היא מצב דובי הקואלה ביערות למה יש מאבטח בכניסה לקניון, או לסקנדינבי מנומס עם שלייקס שחוקי הפוליטיקלי קורקט כאן הם בגדר המלצה לא מחייבת בלבד.
שבוע ויום
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים

רבים וטובים ניסו לענות בצורה זו אחרת על השאלה "מהי ישראליות", לשים אצבע על הדבר החמקמק הזה, שמכיל בעת ובעונה אחת כל כך הרבה ניגודים שיוצרים את האופי הישראלי.


(צילום: באדיבות פליינט)
"שבוע ויום", סרט הביכורים של הבמאי אסף פולונסקי, היא חוויה קולנועית סוחפת ומהנה במיוחד, כיוון שהיא מצליחה להעביר לנו בדיוק את ההוויה הישראלית הזו, בה השכול והעצב דרים בכפיפה אחת עם הומור וציניות בצורה כל כך טבעית.
אייל (שי אביבי) מוצא את עצמו בסוף השבעה על בנו יחידו , אבוד, מריר ומבולבל. אשתו ויקי (יבגניה דודינה) נחושה לחזור לשגרה כדי לא לשקוע במרה שחורה, אבל לו זה לא כל כך הולך… בצר לו הוא בוחר להתמודד עם האבל בצורה מקורית במיוחד- עישון הגראס הרפואי של בנו המנוח יחד עם בנם של השכנים (תומר קאפון, שמועמד ובצדק לזכות בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר) שאותם הוא מתעב במיוחד.
במהלך יומיים עמוסי מאורעות, יוצא אייל למסע התמודדות רווי עננת עשן של ג'וינטים, תהיות קיומיות, גורי חתולים שמתנחלים לו בגינה ושלל רגעים סוריאליסטיים רבים, כשאת התמונה ההזויה הזו משלים זולר, הבן של השכנים, שאישיותו הייחודית והמשוחררת מעצימה את החוויה.
שבוע ויום היא דרמה קומית נוגעת ומטלטלת שמסתכלת למציאות ישר בעיניים ולא מתביישת לצחוק לה בפרצוף. מוות ודכאון, זוגיות, מחלות סופניות, סמים- החומרים האחרונים שיכולים להתקשר לנו אסוציאטיבית להומור וסרקזם, מקבלים טיפול מסור מצוות השחקנים המצוין, שבאחת מתצוגות המשחק המשובחות יותר שנראו בקולנוע הישראלי בעת האחרונה, מגישים לנו את כל החומרים האלה בפריזמה שונה מאיך שמקובל להתבונן בהם ביום יום.
השילוב הלכאורה בלתי אפשר הזה בין ציניות והומור לבין הנקודות הכי מורכבות וכאובות בחיים, מניב רגעים קולנועיים שמצליחים להיות עצובים ומעלי גיחוך כאחד: ריצת אמוק גמלונית בבית עלמין בין ים מצבות שיש, התחזות לרופאים בהוספיס לחולים סופניים, ניתוח דמיוני להוצאת גידול סרטני- אלו רק חלק מהסצנות שבהם אתה לא סגור לגמרי אם מתאים יותר לצחוק או לבכות, וזה בדיוק הקסם שבהם.
לא לחינם גרף הסרט שבחים מקיר לקיר בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים ואף זכה בו בארבעה פרסים, ביניהם גם פרס הסרט הטוב ביותר.
האמת היא שחבל להכביר במילים על הסרט הזה, כי כשמשהו כל כך טוב, אין טעם לנסות ולתאר אותו. הוא פשוט מדבר בעד עצמו – רוצו לראות, אתמול.