שאלה:

האם יש בעיה לאדם שהוריו בחיים ללמוד הלכות אבלות?

תשובה:

דברים אלו אין להם שחר, ואסור לשמוע להם. וכי מי שהוריו בחיים מצוּוה להיות עם הארץ? ועוד שאם לא ילמד עד שיקרה לו אֵבֶל, ח"ו, כיצד ידע איך יש לנהוג? וכי בשעה שמתו מוטל לפניו יתחיל ללמוד סוגיות בענייני אבילות?

דברים אלו אינם אלא אמונות תפלות שחדרו לתוך עולם התורה, והם מוקצה מחמת איסור. שאין חלק בתורה שאין ללמוד אותו [חוץ מסוגיות בעניינים שבצניעות שאין ללמוד אותן כל זמן שהן מעוררות הרהורי עבירה].

ובמפורש מצינו לרבי יהודה החסיד שכתב בספר חסידים: "אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה, שאין לה עוסקים. כגון שתראה מצוה בזויה, או תורה שאין לה עוסקים. כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים – תלמוד סדר קדשים.

ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם, כי הם דוגמת מת מצוה. אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם.

… כך אמרה מועד קטן והדומה לה: "רבונו של עולם, למה אין עוסקין בי כשאר מסכתות"? והקב"ה השיב לה: "טוב, הרי כבר נאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו'". ועתה למה אומרים שהיא סכנה? לפי שכתוב: 'ואל תקוץ בתוכחתו', [ו]הוא ממהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות.

 ועוד, לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה, אפילו אינו מקום מסוכן – מזיק. לפי שלשון בני אדם ועינם מזקת. אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה: יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע, וגם ילמדו הרב בחשאי [ו]לא יפרסם. ולא יזיק ולא ינזק". וכדברי שלמה המלך בקהלת: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע".

==

הרב חננאל זייני הוא ר"מ בישיבת ההסדר-גבוהה "אור וישועה" בחיפה.