המוסלמים שבאו מחצי האי ערב, כבשו את ירושלים בשנת 638 לספירת הנוצרים.

הואיל ולאיסלאם הייתה זיקה ליהדות ולתנ"ך, הכובשים הערבים קראו לעיר "בית אלמקדם" כן, בית המקדש!

המוסלמים שלטו בירושלים במשך 1,279 שנה ברוטו (משנת 638 עד 1917) וזאת מלבד הפסקה קצרה של 88 שנה, משנת 1099 עד 1187 עת נרכשה ירושלים ע"י הצלבנים.

במלים אחרות, המוסלמים שלטו בירושלים נטו 1,191 שנה. בכל רחבי האמפריה המוסלמית מהודו ועד ספרד, היו מאות מליוני מוסלמים, והייתה הגירה חופשית בין כל ארצות האיסלאם. אבל ממנין האוכלוסין שנעשה בשנת 1859, לפני הגעת הציונות, חיו בירושלים רק 4,000 מוסלמים כולל נשים וילדים (כאשר לכל גבר היו יותר מאישה  אחת).

רבותי אתם מבינים, כמה ירושלים קדושה למוסלמים, שלאחר כ- 1,191 שנות שלטון מוחלט על ארץ ישראל, בירושלים גרו רק 4,000 מוסלמים, הם היו אז רק כ- 30% מאוכלוסית ירושלים. הנוצרים היוו 25% והיהודים 45%.

ב- 1896 המוסלמים ירדו ל- 19% מאוכלוסית ירושלים וב- 1912 ירדו עד 14% מאוכלוסי ירושלים. (כל הנתונים מתוך וילנאי, ערך "ירושלים").

המסקנה היא שכל מאות אלפי המוסלמים שגרים היום בירושלים ובכל ארץ ישראל הם צריכים להיות מוגדרים כמבקשי עבודה, ממש כמו הסודנים של היום.

אני בעד "זכות השיבה" למוסלמים, כל מוסלמי יכול לשוב לארץ אבותיו, ממנה הגיע כדי לבקש פרנסה אצל היהודים ואצל האנגלים בארץ ישראל.