נאס"א פרסמה היום, 16 בספטמבר, במסגרת "תמונת האסטרונומיה היומית" שלה, מבט יוצא דופן על אחת הגלקסיות המסקרנות בשמים: מסייה 64, או M64, המוכרת יותר בשם "גלקסיית העין השחורה". הכינוי נולד מפס עצום של אבק כהה המכסה חלק מהאזור הבהיר שסביב ליבת הגלקסיה ויוצר מראה המזכיר עין מוקפת בכתם שחור.
התמונה משלבת תצפיות של טלסקופ החלל האבל עם נתונים מטלסקופ החלל ג'יימס ווב. בעוד שבתצלומי האבל חלקים מפס האבק נראים כאזורים אפלים החוסמים את האור שמאחוריהם, מכשיר MIRI של ווב מסוגל לצפות בקרינה תת-אדומה בינונית ולחשוף את האבק עצמו. בתמונה המשולבת האבק נראה בגוונים אדומים, לאחר שהוא קולט קרינה מכוכבים צעירים בסביבתו ופולט אותה מחדש באורכי גל תת-אדומים.
מאחורי היופי מסתתרת תופעה חריגה במיוחד. הגז באזורים החיצוניים של M64 מסתובב בכיוון הפוך מהגז והכוכבים שבחלקיה הפנימיים. במקום שבו זרמי הגז הנעים בכיוונים מנוגדים נפגשים ונדחסים, נוצרים תנאים המעודדים היווצרות מוגברת של כוכבים חדשים.
ההסבר המקובל לתנועה המוזרה הוא אירוע אלים שהתרחש בעבר הרחוק. לפי נאס"א, ייתכן שלפני שנים M64 התמזגה עם גלקסיית לוויין קטנה יותר. החומר שהגיע מהגלקסיה הקטנה המשיך לנוע בכיוון שונה מחלקים מהגלקסיה המקורית, והותיר אחריו את מבנה הסיבוב החריג שאסטרונומים רואים כיום.
ל-M64 היה גם תפקיד חשוב בשינוי הדרך שבה אסטרונומים חושבים על גלקסיות ספירליות. בעבר היה מקובל יותר לדמיין אותן כמערכות שהתפתחו באופן רגוע יחסית. הגלקסיה הזאת סיפקה עדויות לכך שגם גלקסיות ספירליות יכולות לעבור התנגשויות ומיזוגים משמעותיים במהלך חייהן, תהליך שרלוונטי גם להבנת ההיסטוריה של שביל החלב.
M64 נמצאת בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, במרחק של כ-17 מיליון שנות אור מכדור הארץ. החוקרים מקווים שהתצפיות של ווב יספקו מידע מדויק יותר על המבנה, התנועה וההרכב של האבק בגלקסיה, ובכך יעזרו לשחזר טוב יותר את סיפור המיזוג העתיק ואת הדרך שבה הוא עיצב את M64 שאנו רואים כיום.
