ימים לאחר נפילתו של רס"ן הראל בירנשטוק הי"ד בקרב בדרום לבנון, אחיו מתן מספר בריאיון מיוחד ל"סרוגים" על אחיו, הראל: האח הבכור שהיה גאוות המשפחה, המפקד שהיה עסוק ללא הפסקה ברווחת חייליו, והאיש שהיה מסוגל להפוך כל מפגש משפחתי לחגיגה.
"אנחנו עדיין מתקשים לקבל את הבשורה, לעכל את אובדן החיים, את העובדה שהראל איננו"
אלא שמתוך ימי ההלוויה והשבעה, דווקא דבר אחד הצליח להפתיע את מתן, העובדה ששום דבר לא הפתיע אותו.
"מה שהפתיע אותי זה ששום דבר לא הפתיע אותי" הוא אומר "הסיפורים והחוויות שכולם סיפרו עליו מאוד מאוד דומים. המשפחה, החברים, המכרים, האנשים בעבודה והחיילים כולם מדברים על אותו בן אדם".
"הראל היה אותו הראל, בין אם מדובר בחיילים, בקולגות בעבודה, באחים שלו או בהורים שלו. זה אותו בן אדם".
רוקד עם החיילים בדיוק כמו בבית
אחד הדברים שנחרטו אצל מתן הוא סרטון שבו נראה הראל רוקד עם חייליו.
"ראיתי סרטונים שלו רוקד עם חיילים שלו מהפלוגה. הוא המ"פ, ובכל זאת ראיתי אותו רוקד איתם בדיוק כמו שהוא רוקד איתנו בבית".
לצד המפקד השקול והאחראי היה אדם שאהב לצחוק, להרים את האווירה ולא לקחת את עצמו ברצינות.
"הראל היה איש קורע. הוא היה באמת איש מצחיק ברמות. הוא היה מסמר הערב, איש של אנשים. תמיד היה כיף לידו, תמיד היה מצחיק, תמיד מרים את האווירה" וגם בבית הוא היה מוקד של שמחה "כל האחיינים מתו עליו. הוא היה דוד מדהים. והוא היה האור שלנו".
גאוות המשפחה
כשנשאל על זיכרון אחד מתקופת הילדות, מתן חוזר דווקא לרגע שבו הראל לבש לראשונה את מדי צה"ל.
"הוא היה הראשון בכל המסגרות במשפחה. הוא היה ממש גאוות המשפחה".
מתן מספר שבהשבעה הראשונה, זמן קצר לאחר תחילת הטירונות. "עברנו אחר כך עוד כל כך הרבה השבעות וטקסים צבאיים, אבל ההתרגשות שהייתה במשפחה בהשבעה של הראל - זה היה כמו לפני חתונה או איזה אירוע משפחתי רציני באמת".
גם עבור מתן עצמו הראל היה הרבה יותר מאח גדול. ביניהם הפרידו שמונה שנים, ומתן מספר כי בילדותו העריץ אותו מאוד.
מתקשר למעסיקים של החיילים
מאחורי דמותו של המפקד, מתאר מתן אדם שהיה עסוק קודם כל באנשים.
"הראל היה מאוד מאוד למען עם ישראל, ורוב העיסוק שלו בסוף היה עם האנשים. הוא דאג לרווחת החיילים ולדעת שיש להם מה שהם רוצים ושהם יכולים להשלים את המשימות שלהם".
אבל הדאגה שלו לא הסתיימה שם "הוא היה מדבר עם מעסיקים של חיילים, דואג שהם לא רק שלא יפטרו אותם, ואפילו שיעלו להם במשכורת, למרות שהם יוצאים לסבב מילואים כל כך ארוך".
"האנשים היו כל כך חשובים לו. הוא היה מאוד מאוד מושקע בזה" מוסיף מתן.
החופשה המשפחתית האחרונה
לפני כחודש יצאה המשפחה כולה לאיטליה. זו הייתה הפעם האחרונה שטיילו לפני שנהרג: "זו היתה חוויה סופר משמעותית עבורנו. זו היתה הפעם האחרונה שהתקבצנו כולם ביחד עם הראל".
גם במהלך החופשה, מספר מתן, הראל לא באמת הצליח להתנתק מהחיילים שלו.
"הוא היה עסוק בטלפונים, לסדר בדיוק את המשימות ביחס לסד"כ שהיה לו, ביחס לבקשות של חיילים, לראות שאפשר לבצע את המשימה ולעבור את הסבב הזה בשלום, וגם למלא את כל הבקשות החשובות של החיילים שלו".
"המוות לא היה אופציה מבחינתו"
למרות השירות הממושך בצבא והמשימות הרבות אליהם נשלח עם חייליו, המשפחה לא חשבה שהראל יוצא הפעם למשימה שממנה לא יחזור.
"הראל לא מאמין בעין הרע" אומר מתן "המוות לא אופציה. אין אופציה כזאת, זה לא בא בחשבון. לא כך נכתב סיפור החיים של הראל. זו לא אופציה".
האמונה הזו הייתה כל כך חזקה, עד שבמשפחה אפילו לא עלתה האפשרות שהוא השאיר אחריו מכתב.
"הוא לא כתב מכתב. אין סיכוי, תחפשו כמה שתרצו, אתם לא תמצאו שום מכתב של הראל".
ואז, שעתיים בלבד לפני נפילתו, הייתה ביניהם אחת השיחות האחרונות.
"הדברים הכי שטותיים. הזמנתי לו חבילת פולי קפה, שעתיים לפני שהוא נהרג. אמרתי לו: 'אתה רוצה שאני אזמין לך פולי קפה?'"
דווקא הפשטות של הרגע הזה נותרה עכשיו עם מתן.
"הראל רצה לטרוף את החיים"
אולי יותר מכל דבר אחר, מתן מבקש שהראל ייזכר לא רק דרך סיפורי המלחמה, אלא דרך האופן שבו חי.
"הוא הבין את החיים, הבין את המשמעות של הביחד ושל החוויות המשותפות ושל סדרי העדיפויות. הוא לא רצה לשקוע בשגרתיות של היומיום של עבודה, ילדים, עבודה. הוא רצה לייצר חוויות".
ובסופו של דבר, כשמתן נשאל מה הדבר האחד שהוא רוצה שכולם ייקחו איתם מהיכרותם עם אחיו, התשובה שלו פשוטה: "לאהוב את החיים. קודם כל לאהוב את החיים ולחיות אותם בווליום גבוה".
מתן מבקש להוסיף כי משפחת בירנשטוק שולחת תנחומים למשפחתו של תמיר וקנין, שנפל יחד עם הראל, ומאחלת החלמה מהירה ושלמה לפצועים.
