ביקורת

הופעה נפתחה במלים "איזה יופי להופיע בירושלים עם השירים האלו". כי מה היה לנו, בעצם? הרבה שמחה וקצב והרבה הרבה מלים שבקדושה. ועוד שיר אחד, אחרון חביב, בשבילי ובשביל כל עם ישראל לכבוד הגאולה – "נפוצותינו כנס". שיר שבקע את כל החומות והמיס את כל הלבבות בשמחה ובצהלה שבו.

מחזמר על חייו של "הרבי המרקד", ר' שלמה קרליבך, חייב להציג לא רק את השירים שלו, אלא גם את אישיותו המיוחדת. כשגולן אזולאי נכנס לדמות, הוא באמת נראה כמי שלקח על עצמו לקרב את כל באי ההצגה ומבקש שנצא ולו עם מסר אחד בלבד "התורה הכי גדולה בעולם היא לעשות לאדם טובה."

"חיים אחרים" היא כמוסת הרגעה לחילונים. הצופה רואה שהחברה הדתית מדכאת כל תשוקה או רצון, ואם אתה רוצה לרקוד, תצטרך לבחור בין השניים. בת עמי דרור צפתה בפרק מהסדרה וחשה פספוס ממשחק טוב ומלוטש שמודבק לתסריט פלקטי ושטחי שבא להציג את הדתיים כפרימיטביים.

שחר פלד מציג כמה עובדות על האקדמיה הישראלית, ותמה עליהם. בתוך כך הוא גם נותן הצעות לפתרון. על המחקרים המעוותים הוא אומר "יש להקים גוף עצמאי שיעסוק בביקורת האקדמיה וידרוש ממנה לעמוד בסטנדרטים בסיסיים, כמו הקפדה להימנע מכשלים לוגיים (… דהיינו: לא לשקר)."

האלבום האחרון של שי גבסו "קרוואן" מעמיד אותו בפני מציאות חדשה. מאומן שמספק להיטי פופ להמונים הוא הופך לנגד עינינו לרוקר אמיתי ובועט, עם טקסטים ציניים ומשוננים, גיטרה וקול שהתבגר. בת עמי דרור הייתה בהופעה של שי גבסו וחזרה עם תובנות

"ההלכה אינה אוסרת את הביקורת, וניתן אפילו לומר שהיא מחייבת אותה (מהכיוון של "לא תעמוד על דם רעך"), אולם היא תובעת מהמבקר לעמוד בקריטריונים דומים לאלה של לשון הרע". הרב יובל שרלו מסביר את ההבדל בין ביקורת שלילית לבין לשון הרע, בין דיון אמיתי לבין דיון שיסודו בשקר