פרשת השבוע

בתחילת ספר שמות אנו נפגשים לראשונה עם האישיות העליונה ביותר שצמחה בתולדות האנושות, עם משה רבנו. התורה בוחרת לתאר את ראשית דרכו באמצעות שלוש תכונות החשובות למנהיג: העדפת האינטרס הציבורי על פני האישי, רגישות חברתית ועמידה בלחצים חיצוניים.

פרשת ויגש מביאה לשיא את העימות בין שבין יוסף ויהודה. שתי הגישות, הכלכלית אוניברסלית מצד אחד לעומת התורנית לאומית מצד שני מתבררות היטב. בסופו של דבר יודה גם יוסף כי גישתו של יהודה היא הנכונה. כשיהודה בראש יש מלכות, כשיוסף בראש ישנה התפרקות כללית של האומה.

אחרי מסע הנדודים שעבר יעקב אבינו במשך למעלה מעשרים שנה, אחרי כל המאבקים הגלויים והנסתרים מול לבן ומול עשו, הוא סוף כל סוף מבקש קצת שלווה. "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" ביקש יעקב לישב בשלווה בעולם הזה וקפץ עליו רוגזו של יוסף. מתי הוא כן יישב בשלווה?

ביום שישי התפרסם בNRG מאמרו השבועי של אברום בורג על פרשת השבוע, בו נכתב "ארורים שמעון ולוי וכל צאצאיהם האלימים מאז ועד מאיר כהנא וממשיכי דרכו הבאושים." איך הבוגד הלאומי, מעז להטיף מוסר לשני אחים, שפעלו בשם כבוד לאומי, מושג שבורג שכח אותו מזמן, אם בכלל הכיר אותו?! תגובה.

פרשת תולדות מתארת לנו את אופיו של עשו – אדום, הדמות התנ"כית שמזוהה עם העולם המערבי. האישיות המיואשת של עשו, שרוצה הכל עכשיו בעולם הזה, שונאת יותר מכל את יעקב, מי שמתנהל לאיטו ולא מפחד מדרך ארוכה. מבחינה זו מדינת ישראל מציגה את השקר של העולם המערבי ועל כך המלחמה.

משה רבנו, גם בפרידתו הפיזית מעם ישראל, ימשיך להיות עם בניו-תלמידיו, בתור מי שהתווה להם את הדרך הוא יישאר איתם לנצח נצחים. שימו לב לברכת הדרך ליהושע "וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ". במילים "ואנכי אהיה עמך" אומר משה רבנו, כי אמנם הוא לא יהיה נוכח בגופו, אבל רוחו ומורשתו תלווה תמיד את עם ישראל.

בכל שנה, כאשר החקלאי יעלה ויביא את ראשית היבול שלו לירושלים, הוא יזכור ויזכיר מול בית ה', מול הכהנים ומול כל עם ישראל, שהוא יודע בזכות מה הוא הגיע לאן שהוא הגיע. אכן בזכות מאמציו של האיש הפרטי, אבל גם ובעיקר הודות לברכת ה' על סמך מעשי אבותיו. רק כאשר הוא יסתכל על השפע והעושר שניתן לו, באופן הזה, יש סיכוי כי העושר לא יוציא אותו מדעתו, הוא יקבל את העושר בפרופורציות הנכונות.

בעת הכניסה לארץ גם תעלה שאלת ההנהגה, בניגוד לכל מיני תפיסות אנרכיסטיות אנטי-לאומיות המתנגדות למלכות, התורה דווקא אומרת "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". אלא שהמלכות היא לא חסרת גבולות, המלך חייב להיות יהודי. מבט לפרשת שופטים

בארץ ישראל גם הפעולות החומרית הופכות לפעולות של קודש, עצם הישיבה בארץ ישראל מעלה את האכילה שבה למדרגה של קודש. קדושה זו מתפשטת בכל שטחי הארץ עד "קצה גבולך". בדומה לאכילת בשר קרבן החטאת. פרשת ראה, מסר חדש וזווית מרתקת לפרשה. שבת שלום! (יהדות)

מעשהו של פנחס עורר הרבה גינויים, עד היום בחוגי שמאל ישנה סלידה ממעשהו. אלא שבתורה הוא דווקא מוזכר לשבח. אריה יואלי קורא את הפרשה ומנסה להבין מדוע כאשר פנחס לוקח את החוק לידיים הוא זוכה שיקראו על שמו פרשה מהתורה.

"האמירה כי כל בני האדם שווים היא שקר, אפילו האומרים אותה לא מאמינים למה שהם מוציאים מהפה. אם כולם שווים, מדוע מרוויח מנהל בנק יותר מאשר מנקה רחובות?", אריה יואלי קורא את פרשת השבוע ולומד כי טענתו של קורח – כל העדה כולם קדושים ושווים – היא אם כל חטאת.

"חטא המרגלים מלווה אותנו עד היום. בעצם הימים האלה ישנם יהודים שמוציאים את דיבת הארץ רעה בתוך המחנה וגם מחוצה לו." אריה יואלי קורא בפרשת השבוע ומביט אל אירועי השבוע.