דעות

אני משתעשע במחשבה היפותטית, ומדמיין כי התאחדות הסטודנטים יוצאת בקריאה להפגין למען שוויון הזכויות והחובות לבדואים. הרי מדובר על אוכלוסיה שפחות מאחוז ממנה מתגייסים, שיעור האבטלה בה מהגבוהים בארץ, ומדי שנה מוקצים תקציבי ענק, לשחד אותם להפסיק את הבניה הבלתי חוקית בנגב.

קשה שלא להשתחרר מהתחושה כי עיקרו של המאבק האחרון במשק לא נבע מדאגה אמיתית לשכר העובדים אלא בא לשמר בזיכרון הציבורי שההסתדרות הוא ארגון עובדים פעיל. עופר עייני חייב להראות פעילות ציבורית כל שהיא כדי להצדיק את הארגון שהוא עומד בראשו וכמובן את מיסי החבר שנגבים מהחברים.

אחרי כל הזיכויים שהתקבלו מארבע סמכויות שונות, בפרשת הרב אבינר, החליט דווקא פורום "קולך", שכידוע הוא פורום נשים דתיות, לפנות ליועץ המשפטי בדרישה לבטל את פסק הדין של ביה"ד הגבוה בטענה ש"היא מנוגדת לחוק ולהלכה". ואני שואל לאן נעלמה הבושה, ומאיפה הגיעה החוצפה ועזות הפנים שלכן?

בעקבות קריאתם של ראשי האוניברסיטה העברית לצאת ולהפגין נגד "חוק האברכים", כותב להם סטודנט מכתב גלוי, בו הוא מאשים אותם בפופוליזם. "הטרחתם את עצמכם להזדקק לסוגיה פוליטית טהורה, אולי בתקווה לזכות בעוד כמה שקלים, אך תוך הפגנת קוצר-ראות מן המדרגה הראשונה."

חכמי ישראל קבעו את הכלל לגבי קבלת גרים: אדם המעוניין להתגייר מתוך אינטרס כלשהו (כגון נישואין) – נדחה על הסף! מסיבה זו קבעו חז"ל: "אין מקבלים גרים לימות המשיח" – מי שמעוניין להצטרף לסבלו של עם ישראל, יזכה גם להטבות נלוות. אולם מי שמצטרף רק מתוך תנאים טובים, אין מקומו איתנו.

במשך שלוש עשרה שנה, היה ישמעאל, בנו היחידי של אברהם וככזה היה אמור לרשת אותו אחרי פטירתו. אלא שאחרי לידת יצחק, עבר ישמעאל ממעמד של יורש, למעמד של עבד. ישמעאל בוחר לפתור את הבעיה באמצעות אי הכרה בקיומו של יצחק. כך נולד החרם הערבי, אבל יש גם דרך להתגבר עליו.

אם הצעירים שנהרגים בכבישי ארצנו כל שבוע היו נהרגים בסדרה שבועית של פיגועי טרור האדמה בארץ היתה רועדת ומדינת ישראל היתה יוצאת למבצע צבאי מתמשך (בלי בג"ץ ובלי בצלם). לעומת זאת השלמנו עם מציאות שבה כל שבוע נהרסות משפחות, מבלי שאמות הסיפים רועדות במדינת ישראל.

האנטישמיות לא הצטיינה מעולם בעקביות בלוגיקה, הדת שיצאה במשך אלף שנה למסעי צלב כדי לכבוש את ארץ ישראל, תוך כדי טבח ביהודים מעיזה כיום להטיף לנו מוסר לכשאנו משיבים לעצמנו את זכויותינו! מה לצאצאי 'ויזיגוטים' ו'גאלים' ושאר הברברים של אירופה לטעון לזכויות על א"י?!

הפרדה בין גברים ונשים בסעודות מצוה היא המצאה של השנים האחרונות. ולכן, אמצתי לעצמי מנהג, לא להשתתף בשום סעודת מצוה, בה יש הפרדה. אם זאת חתונה, אני בא רק לחופה ועוזב בסיומה. אם זו ברית, אני מסתלק מייד לאחר שהמוהל סיים את מלאכתו. ובבר מצוה אני מאחל מזל טוב ופורש לעיסוקיי.

המשפט המיותר הזה בו נאשמים חיילים ב"נוהל ילד" וההרשעה הנלוזה, גורמים לעוד כרסום בתחושת המחויבות שלנו לחיילים, ובידיעה של החיילים, כי אנו לא נותנים להם גיבוי. מערכת משפט שרואה את כל המציאות דרך ניירת משפטית, היא חלק לא מודע בדרך כלל, של המערכה נגד צדקתה של ישראל.

ההתקפות של הפוליטיקאים הישראלים על חוק מלגת האברכים הן צביעות. הבעיה תפטר רק בדיאלוג אמיתי וכן עם החברה החרדית. "אם השמאל הישראלי רוצה באמת לשלב את הציבור החרדי בחברה הכללית בארץ, עליו להפסיק את מסע השיסוי הבלתי נגמר נגד מגזר שלם באוכלוסייה

גבאי טירון של בית כנסת פנה לרב שרלו בבקשת עצה להשתקת הרעש והדיבורים בזמן התפילה. הרב עונה "אני לא מכיר פטנט או קיצור דרך, זו צריכה להיות החלטה קהילתית. לגבש קבוצת מתפללים שהדבר חשוב להם, לרכז אותם במקום אחד ולקבוע אותו כגרעין המבקש להתרחב."

מדוע נדם קולם של מפלגת הבית היהודי ושל מפלגת האיחוד הלאומי? למה אנחנו שומעים את קולם של נבחרי הציבור שלנו רק כשמפנים מאחז? האם כל הציונות הדתית באה לידי ביטוי רק בשאלת יהודה ושומרון? בטווח הארוך אנו נמצא את עצמנו עם כמה מאחזים ובית ספר ממ"ד ותו לא.

חוק הנאמנות חל אך ורק על מתאזרחים חדשים אשר מקבלים אזרחות שלא מכוח חוק השבות. כל אותם מיליוני הערבים אשר מחזיקים בתעודת זהות כחולה, הם וילדיהם, ימשיכו להחזיק בה ללא כל הכרח להישבע אמונים למדינת ישראל. אז על מה השמחה הגדולה?

שום מדינה ערבית כולל ירדן ומצרים לא מתהדרת בזכויות אזרח כאג'נדה פוליטית אמיתית. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה הפשוטה שרוב הכוחות המדיניים באזור, רואים בדיקטטורה ובהשלטת אימה על הציבור את הדרך היחידה לנהל מדינה באורח סביר במחוזותינו.

לפני שלושה חודשים הסתיים דיון בבית דין רבני בדרום, בו התברר שהיה נסיון סחיטה של רב מכובד באמצעות צילומים מביכים. שום מילה לא יצאה החוצה והבלון התפוצץ בבית הדין. היום מתברר שלא כדאי לחפש תחליפים מודרניים למוסד עתיק היומין של בית דין.

אסור לה למדינה שהכרעות הרות גורל שיעצבו את פניה לדורות הבאים יתקבלו על חודם של קולות בודדים. מבחינה זו אין הבדל אם ממשלה בישראל תחליט לספח את יהודה ושומרון ברוב של חבר כנסת אחד או שבאותו רוב תחליט לסגת מיהודה ושומרון לאור הסכם עם הרשות הפלשתינית.

"אם ההלכה אוסרת להשכיר דירות לערבים זו לא היהדות שלי" מצהיר שרגא בר און, ומגלה בקיאות ביהדות גדולה יותר מעשרות רבנים. אלא שהשקפת עולמו לא נובעת ממקורות יהודיים. הרעיון הנבזי, להפוך את "ואהבת לרעך כמוך", ואת "וחי אחיך עמך" לאוניברסליים, ולטשטש בכך את המחיצות הלאומיות – הוא רעיון נוצרי ולא יהודי.

בזבזנות היתר, היא שמובילה משפחות רבות לאוברדרפט מתמשך, על אף ששני בני הזוג עובדים ואף מרויחים משכורות נאות. שלא תטעו, הבנקים מעודדים את המינוס, כדי שיוכלו להרוויח מהריבית. דניאל רואש ממליץ לכם להתנדב באגודת "פעמונים", ולעזור לאנשים לצאת לתמיד מהחובות.

מניעת דיור על רקע גזעי, כמו גם הקמת מאגרי מידע על טהרת היהודים, חסימת דרכם של עובדים זרים לרשימות "דרושים" או פיטוריהם של עובדים וותיקים 'כדי לתת עבודה ליהודי' היא הפניית עורף לזיכרון יציאת מצריים. ועדיין לא דברנו על הפניית העורף לזיכרונות כואבים אחרים של נישול ואפליית יהודים.