לסרט "קרב אוויר" הלכתי אחרי עוד יום מתיש שכלל בתוכו שגרת עבודה מהולה בשגרת מלחמה ומצב רוח כללי ירוד. נכנסתי בלי ציפייה גדולה לברוח מהשגרה היומיומית הזאת (לברוח ממלחמה בתוך סרט על מלחמה?) אבל לשמחתי הרבה הופתעתי בענק. יצאתי עם חיוך ענק ומטופש, מלא בתחושת גאווה במדינה שלי, בעם שלי ובדגל. לא זוכר מתי פעם שעברה חוויתי כזה דבר. אולי מבצע יהונתן?

עלילת הסרט? את מי זה באמת מעניין? אבל אם כבר שאלתם עלילת הסרט עוסקת בקרב תרנגולים בין מפקד וסגן בטייסת מיראז'ים ערב מלחמת ששת הימים. מדובר בטופ גאן ישראלי מהוקצע ומופק ברמות הגבוהות ביותר שאתם מכירים. הבמאי רועי הורנשטיין (שהוא בכלל תותחן במיל') מצליח ליצור חוויה קולנועית מגוונת ונותן את פרויקט חייו שעבד עליו 15 שנה וזה ניכר.

"התסריט מכיל מינון נמוך מדי של הממד האנטי-מלחמתי", "מנציח את מיתוס הטייס" , נמנע "מלגעת באימת המוות וההרס שהמלחמה גורמת לשני הצדדים" כך כתב לפני כמה שנים אחד הלקטורים (בעלי התפקידים בקרנות הישראליות לקולנוע המחליטים לאילו סרטים להעניק מימון) על "קרב אוויר" בסירובו לאפשר מימון לסרט.

אני שמח לדווח שהוא צדק! אין פה פריים אחד של הצד השני. חצי מזמן המסך לא דובר ערבית עם כתוביות לעברית. זה הוא לא סרט ישראלי "יורים ובוכים" סטנדרטי… יותר: "יורים ויורים" וטוב שכך.

הסרט גדוש בקרבות אויר מפוארים שמשאירים את הצופה מרותק לכיסא. חבל שאי אפשר היה לקבל משקפי VR ולחוות את החוויה ישירות בתוך הקוקפיט. האנימציה מצוינת, הסצנות מדויקות ונחתכות בקצב הטיקטוק מה שגורם לצופה לרצות לצפות שוב ושוב.

השחקנים הראשיים, מאור שוויצר ודניאל ליטמן, מעצבים דמויות מורכבות. הכימיה בין השניים והתהליך שהם עוברים יחד מעניקים לסרט עומק ורגש, ומדגישים את האנושיות שמאחורי מסכת החמצן. במיוחד בולטת הופעתה של גילי איצקוביץ', רגישה ורבת ניואנסים ממלאת את הצד הרומנטי של הסרט, שגם מקומו לא נפקד. ליהי קורנובסקי מכמירת-לב בתפקיד קצינה שמאבדת את בן זוגה הטייס ואמיר שורוש מצחיק ולבבי בתור הקצין הטכני.

רבות סופר ועוד יסופר על מבצע מוקד שמתואר בסרט. ציטוטים אלמותיים שחבל שנעלמו מימינו כמו "אנחנו לא התחלנו את המלחמה אבל אנחנו נסיים אותה" או "ממשלת ישראל הורתה לצה"ל להתחיל במתקפת מנע" והגדול מכולם "שלום עושים עם אויבים מובסים" ליוו אותי והדהדו לי בראש ברכב בדרך הביתה ולא יכולתי שלא להשוות אותם למצבינו כיום.

אבל היי, לא באתי להוריד, אני פה כדי להרים וזה בדיוק מה שקרב אויר יעשה לכם. לסיכום: אל תחכו לסטרימינג, אל תראו בסלולר. זה סרט שעבדו עליו 15 שנה ורצה הגורל יצא בול בזמן הנכון להזכיר לנו שכיסחנו אותם ב67 וגם נכסח אותם היום.  קחו את הילדים, קחו את האישה ורוצו…. בעצם… טוסו לראות!

——————

עו"ד תמיר דורטל, חבר מועצת הרשות השנייה ובעל פודקאסט על המשמעות.