נתניהו מבטיח לנו כבר שבעה חודשים ניצחון. לטענתו, אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט. החיילים שיוצאים מעזה מנסים לעודד אותנו ומתארים עד כמה הם מנצחים בכל היתקלות עם מחבלים. נראה לי שלכבוד יום העצמאות השבעים ושש של ישראל, כדאי שנברר לעצמנו מה פירוש המילה ניצחון.

מנצח איננו מי שפגע באויב יותר. מנצח הוא מי שהשיג את מטרותיו.

בואו ניזכר מה היו מטרות המלחמה שהוכרזו על ידינו בתחילת הדרך: מיטוט החמאס מבחינה צבאית ושלטונית והחזרת החטופים.

בנוגע למטרה הראשונה, אומנם פגענו בחמאס והחלשנו את יכולתו להילחם בנו, אך אנו רחוקים מאוד ממיטוטו מבחינה צבאית ושלטונית. אפילו במקומות שבהם צה"ל פעל במלוא הכוח, חמאס עדיין שולט, קל וחומר במקומות שאליהם טרם הגענו.

המטרה השנייה הושגה באופן חלקי בלבד. 132 חטופים עדיין ממתינים במנהרות חמאס שנושיע אותם. איננו יודעים כמה מהם עדיין חיים, אך ברור שמספרם פוחת מיום ליום.

אז נכון שעזה הרוסה ורוב רובם של הבתים בה נפגעו פגיעה אנושה. עשרות אלפים נהרגו וברור שתושבי עזה יזכרו עשרות שנים קדימה את המחיר הנורא של המלחמה. אבל לא זו הייתה מטרתנו. לא לשם כך יצאנו למלחמה. גם אם עזה תהיה הרוסה כולה, כולל רפיח, לא נוכל להכריז שניצחנו, כל עוד לא השגנו את המטרות שהצבנו בתחילת הדרך.

חמאס, לעומת זאת, השיג את כל מטרותיו: הוא פגע בנו פגיעה אנושה שגם אנחנו נזכור עשרות שנים קדימה, אם לא יותר מכך. בניגוד לחמאס, לנו אין מטרה "לפגוע באויב". הפגיעה באויב מבחינתנו היא אמצעי שנועד להרתיע אותו ולמנוע ממנו לפעול נגדנו. מבחינת חמאס להכאיב לנו ולפגוע בנו זו מטרה בפני עצמה, ולצערנו מטרה זו הושגה.

מטרה נוספת שהחמאס יכול לסמן עליה וי, לפחות בינתיים, היא מניעת הסכם השלום עם סעודיה. מסמכים שנמצאו בעזה העידו על כך שזו הייתה אחת המטרות המרכזיות של חמאס, ולצערנו גם היא הושגה.

המטרה השלישית שחמאס השיג היא פגיעה משמעותית ביחסים הבינלאומיים של ישראל בדגש על מדינות אירופה בכלל וארצות הברית בפרט. העימות עם עזה חשף והעיר תאים רדומים של אנטישמיות בכל רחבי אירופה, מספר מדינות כבר הטילו חרם כלכלי על ישראל ברמה זו או אחרת, ארצות הברית אומנם התגייסה לתמוך בנו במלוא העוצמה, אך ככל שהזמן עובר גם היחסים איתה מתערערים וזו הפעם הראשונה שהיא מעכבת משלוח נשק לישראל, ועוד בזמן מלחמה.

זו הדרך להשיג ניצחון בעזה

אם אנחנו רוצים לשנות את המשוואה ולהשיג ניצחון, אנחנו צריכים לפעול בכמה מישורים:

עלינו להבין שמיטוט חמאס מבחינה צבאית ושלטונית הוא משימה ארוכת שנים הדורשת מאיתנו להתייחס לעזה כפי שאנו מתייחסים ליהודה ושומרון: עלינו לפעול בעזה באופן תמידי כדי למנוע מהאויב להתעצם מבחינה צבאית. אין מדובר במלחמה עצימה מוגבלת בזמן, אלא בלחימה ארוכת טווח, בדומה למה שנעשה ביהודה ושומרון.

אם רוצים למוטט את שלטון חמאס, אין ברירה אלא להחליף את שלטון חמאס בשלטון אחר, שגם אם אינו ציוני אוהב ישראל, הוא גרוע פחות מחמאס. מי שמתנגד לכך מוכיח שגם היום הוא עדיין ממשיך לראות בחמאס נכס. מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר מהקונספציה המסוכנת הזו.

מה שברור הוא, שלא נוכל להשיג ניצחון ללא החזרת כל החטופים. זו מטרה עליונה וקדושה, לא רק מפני שיש לנו מחויבות אין סופית למי שהופקרו בשבעה באוקטובר, אלא מפני שלא נוכל להשתקם מהטראומה הקשה שספגנו עד שאחרון החטופים יוחזר. מכיוון שאין אפשרות להושיע את כולם במבצע צבאי, אין מנוס מעסקה. עלינו לזכור את דברי השולחן ערוך: "כל שמאחר לפדות את השבויים היכן שאפשר להקדים כאילו שופך דמים".

בנוסף, עלינו לקדם במלוא המרץ את הסכם השלום עם סעודיה, לשקם את היחסים של ישראל עם מדינות אירופה, ולחזק את היחסים עם ארצות הברית. מי שמציע לממש את ברכתו המפוקפקת של בלעם הרשע "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" צריך לזכור שהוא מגשים את שאיפותיו של סינואר לבודד את ישראל ולהחלישה.

נכון להיום, גם אם עזה הרוסה כולה וסינואר מתחבא מתחת לאדמה, מי שיכול להכריז שהשיג ניצחון מוחלט ומימש את כל מטרותיו זה לא נתניהו.

==

 

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.