הנושא של גיוס חרדים בכפייה, מביך אנשים דתיים-לאומיים רבים, בשל הכשל הלוגי של שלילת האמצע, מה שנקרא בעברית עממית: הסתכלות בשחור-לבן, ואי היכולת להכיל מורכבויות. מצד אחד, אכן מצווה גדולה להתגייס לצבא, ואין אדם שיהא פטור ממנה. יש מקום לדחיית שירות כדי שאדם יוכל להתגדל בתורה ולצמוח תלמיד חכם, אבל פטור – איִן.

אברהם אבינו היה לוחם, וכמותו יעקב אבינו, משה רבנו, יהושע בן נון, דוד המלך ואף שלמה בנו, אם כי באופן נדיר, כולם היו לוחמים. השירות הצבאי איננו רק מצווה, כי אם מצווה משולשת: ראשית, "לא תעמוד על דם רעך", כלומר מצווה להציל יהודים ממוות, שכידוע יש לנו אויבים רבים מסביב. שנית, הצלת הארץ שתישאר בבעלותנו, כאשר יש החומדים לכבוש אותה מאתנו. ולבסוף, כאשר אנחנו מוכים ונרצחים ומושפלים ומגורשים – זה חילול השם. אך כאשר אנחנו מגנים על עצמנו, זה קידוש השם. המצווה המשולשת הזו היא כה חשובה ומרכזית, שהיא עומדת גם מול מסירות נפש.

מצד שני, אי אפשר לפתור את הבעיה הזו בכפייה. אנו נגד כפייה על חילונים, נגד כפייה על חרדים, ונגד כפייה על כל ציבור רחב באומתנו. אפשר לכפות על יחיד או על בודדים שחורגים מהמסגרת, מה שנקרא בסוציולוגיה "פיקוח חברתי". כלומר, עמידה על המשמר שלא יהיה שינוי זוחל בכיוון לא רצוי. אבל אי אפשר בשום אופן להפעיל כפייה על חלקים נרחבים של הציבור, כגון בנדון שלנו – החרדים, שלצערנו השקפת עולמם רחוקה בתכלית מהשקפתנו. במקרה כזה, כפייה איננה מוצדקת מוסרית, וגם אינה אפקטיבית.

אז מה הפיתרון? הידברות, שיחה, יצירת אמון. התקרבות הדעות בצורה איטית וסובלנית. ברוך ד' לאט-לאט החרדים מתגייסים יותר ויותר, וניתן לראות זאת בנח"ל החרדי ובשח"ר. בכל שנה מספר המתגייסים החרדים עולה בלמעלה מחמישים אחוז. כפייה רק מרחיקה אותנו מן המגמה הזאת. אומה עם מרכיבים בעייתיים אבל מלוכדת, יותר חזקה ושורדת מאומה שמרכיביה מעולים אך היא מפולגת. זה לקח שהיינו צריכים ללמוד כבר לפני כמה מאות-אלפי שנים.

איך קרה שההומו-ספיאנס הצליח לדחוק את רגליו של הניאנדרטלי, שהיה לו כוח שכלי יותר גדול, כוח גופני יותר גדול וידע להשתמש באש בכישרון רב ובכלים מיומנים? התשובה פשוטה: להומו-ספיאנס היה יתרון אחד לעומתו: יכולת לדבר, ובכך להגיע להסכמות נרחבות בין אלפים שאפילו לא נפגשו ביניהם.זה הכלל: לא בכפייה נצליח, כי אנשים אחים אנחנו – אלא בהגברת האמון ההדדי וההבנה ההדדית.