המורל הלאומי

כמדומני שכל מי שמאמין באמיתותה של התורה ושל ההלכה, או שסתם חרד לכבודנו הלאומי, צריך היום לאחל הצלחה לארגון להב"ה ולקוות שה"חתונה" של מחמוד ומורל לא תצא אל הפועל.

ועם זאת, המסר המועבר מהמאבק הזה לוקה בחוסר משמעותי. המאבק מוצג בצורה מוטעית, הן מבחינה אמיתית, והן מבחינה טקטית.

אינני יודע מה המסר שבנצי גופשטין מתכוון להעביר, אבל המסר המתקבל הוא כזה: הנרטיב של בנצי גופשטין הוא שמחמוד מנצור הוא הפושע, ומורל מלכה המסכנה היא הקרבן. לכן, מתנהל מאבק ציבורי בין בנצי גופשטין לבין מחמוד מנצור. במצב הזה, קל מאד לשמאל הישראלי לדחוף את בנצי גופשטין בדיוק למשבצת שבה השמאלנים היו רוצים לראות אותו. לפי הנרטיב של השמאל הישראלי, מחמוד מנצור הוא הקרבן המסכן של הסיפור הזה, ובנצי גופשטין הכהניסט ושונא הערבים הוא הפושע.

כאשר זה הנרטיב, לא התקשה השמאל הישראל לגייס למאבק אפילו את נשיא המדינה. הכל רואים שמצד אחד יושבים הכהניסטים החשוכים, ומהצד השני יושבים הליברלים הנאורים, הקרבן המסכן הוא כמובן הערבי. וחשוב להציל את הקרבן מיד הרשע המתנכל לו. חוץ מזה, הכהניסט החשוך מסכן גם את הערך המקודש ביותר לתרבות המערבית – קדושת ה"אהבה" (כלומר: החופש של כל אחד לשכב עם מי שבא לו). כאשר זאת האוירה הציבורית, השמאל חוגג את נצחונו. יתכן שגם בנצי גופשטין מרויח מהעניין: השמאלנים אולי לא מודעים לכך, אבל מיום ליום גדלה כמות האנשים שקצים בשלטון האליטה האשכנזית המנוכרת, ושנאת הערבים (שאולי נובעת ממניעים בריאים) אכן מביאה אותם לצד של גופשטין. אבל בינתים הכמויות עדיין לא אמורות להדאיג את השמאל.

הנרטיב הזה שגוי, אפוא, מבחינה טקטית. אבל הנרטיב הזה שגוי גם מבחינה אמיתית, או הלכתית. לכן תרשו לי להציג נרטיב אחר, שלענ"ד הוא הנרטיב התורני.

הנרטיב התורני

הפושע בסיפור הזה הוא לא גופשטין, ואפילו לא מחמוד מנצור. הפושעת היא מורל מלכה.

לא שמחמוד מנצור הוא טלית שכולה תכלת, הוא רחוק מזה. אבל מורל מלכה היא זו שמצֻוָּה בתרי"ג מצוות, והיא זו שאליה יש להפנות, בראש ובראשונה, את הדרישה לא להתחתן עם גוי.

אינני יודע מה הרקע שממנו היא באה. יכול להיות שהיא באה משכבת מצוקה, יכול להיות שמחמוד מנצור פיתה אותה בכל מיני פיתויים. הכל יכול להיות. אבל בסופו של דבר מדובר כאן באדם מבוגר העומד על דעתו, שאת הדרישות יש להפנות אליו.

נכון, בתרבות שבה אנו חיים הרבה יותר קל להציג את הבחורה כקרבן מסכן. זה אמור להוסיף לך נקודות דווקא אצל השמאל. זה עלול לבלבל את השמאל ולקרוע אותו בין האובססיה להיות לטובת הערבי לבין האובססיה להיות לטובת הבחורה ונגד הגבר. אבל במקרה הזה השמאל יצא מהדילמה בקלי קלות: הוא הציב את הערבי והבחורה באותו צד, ואת בנצי גופשטין (כזכור: הכהניסט, החשוך, שונא הערבים, זה עם הכיפה והזקן) בצד השני.

במצב כזה, קל לשמאל להאמין שבנצי גופשטין נלחם בחתונה הזאת לא כי חשובה לו ההלכה, אלא סתם כי הוא שונא ערבים. די ברור לי שזה המסר הנקלט, ושאין אף צרכן תקשורת בארץ שבכלל מעלה על דעתו אפשרות אחרת. (אגב, אני מאד מקוה שזה אכן מסר מוטעה, ושמה שמניע את גופשטין הוא המחוייבות להלכה ולא שנאת הערבים. כשלעצמי, מפריע לי שאינני שומע את קולו נגד נישואי תערובת רבים שנערכים בארץ בין יהודים לבין גויים שבאו מרוסיה).

להרים את נס המרד

אבל אחרי כל השגיאות לכאן או לכאן, כשאנו באים לנהל את המאבק הזה, עלינו לזכור שאנו חיים בצילו של הטרור הליברלי. השאלה האם מחמוד יתחתן עם מורל היא רק חלק קטן משאלה גדולה הרבה יותר. הטרור הליברלי רודה בנו עד כדי איסור חמור להשמיע את דעת התורה בתחומים רבים, שנישואי תערובת היא רק חלק קטן מהם. הגענו למצב שבו גדעון סער מבין שכדי לשרוד הוא חייב להכיר ב"נישואין" חד-מיניים אפילו לעניין חוק השבות, (שכבר מזמן מחוייב להכיר בנישואי תערובת). בכל התחומים האלה, לא רק שהדעה המתבוללת שולטת במדינה, היא גם סותמת את הפה ומהלכת אימים על כל מי שמעז לחשוב אחרת. משטרת המחשבות בעניין הזה סותמת (בשם הליברליות וחופש הביטוי) את פיהם של כל מי שמעזים לחשוב אחרת. כל פוליטיקאי שרוצה להצליח יודע שעליו להביע את דעתו בעד הדעה הנכונה (אפילו אחרי שכבר נבחר לתפקיד הנשיא).

כנגד הטרור הליברלי הזה, עלינו להרים את נס המרד. העם כבר מואס בו. עוד כמה צעדים, ואנו פורצים את החומה הבלתי-נראית. ארגון להב"ה הוא אחד הכחות החשובים בעניין. כדאי רק שיתנהל בתבונה.