שינוי הקונספציה הרוחנית

מה היה עושה יהודי בגלות בשומעו על רצח מזוויע של תינוקות, על אונס ושבי על ידי בני אדם שאיבדו צלם אנוש? על מה היה רב בית הכנסת דורש באותה שבת?

מן הסתם הדרשה הייתה פותחת בצידוק הדין כלפי שמיא, ממשיכה ועוסקת בצורך בהתעוררות של תשובה על פגעי הזמן וכדומה. אם הדרשה הייתה מוצלחת במיוחד היא הייתה מסתיימת בתפילה וזעקה של הציבור עד שיאמר לצרותינו די.

יהודי במדינת ישראל בשנת תשפ"ד חייב 'להחליף דיסקט'. לא עוד צידוק הדין וזעקות שבר, ולא קריאות להתחזקות כללית, אפילו התפילה צריכה לקבל כיוון מחודש.

לומר את האמת – ריבונו של עולם כבר נענה לתפילותינו. הוא יתברך שלח לנו צבא, דעת וכוח לעשות חיל, והוא מצפה שנשתמש בכלים האלה. אלא שדרוש חשבון נפש – הכלים נמצאים, אבל האם העוז המוסרי לפעול על ידם ישועות ונקמות נמצא בנו גם הוא? או שאנו שבויים בקונספציה מוסרית לקויה שאחריתה מוות?

להיפטר מהמוסר המקולקל

המוסר המקולקל – זה שהעדיף את ילדי שדרות מרטיבים במיטה מפחד האזעקות על פני תוקפן הרוג (גם אם הדבר כרוך בהרג ילדיו המשמשים לו מגן ציני), אותו המוסר שגזל מאיתנו את היכולת לומר ברור – יד המתרוממת על יהודי, אחת דינה להיגדע. אותו מוסר שהחניף למחבלים עם דם על הידיים בכלא ובחסותו נעשו דברים שהדעת איננה סובלת – הוא אשמתנו העיקרית. בעת הזו, על כל עובד ה' מוטל לעמוד מול הגל העכור של המוסריות המזויפת שמושלת כיום בעולם, ולומר בקול ברור – המעשה המוסרי הנכון והצודק הוא שצבא ההגנה לישראל ישרוף את הרשעה והרשעים עד שהרשעה בעשן תכלה. נזנח את מוסר העמים הדהוי והחלש ונחזור למוסר הישראלי המקורי. 'ה' עוז לעמו יתן – ואין עוז אלא תורה' (ילקוט שמעוני תהלים תרפב) – העוז המוסרי שלנו מצוי בתורה.

אצל יהודי בעל לב פועם במדינת ישראל האהבה, הכאב והרחמים כלפי בני עמו, אמורים להפוך לכוח מניע לנקמה כלפי העיר הרצחנית שעלזה בחוצות כששבויינו הילכו בה ובנותינו נאנסו בה ללא רחם. תלמד עזה שאל רחום וחנון הוא גם אל קנוא ונוקם. שמענו מספיק על הרס בניינים בעזה – זה נוסה ולא עזר. העיר עזה צריכה לשלם בדם רב על מנת ללמוד את הלקח. ניצחון יושג רק בדרך של נקמה שאין מוסרית ממנה. נזכור את שלימדונו חז"ל, נקמה עשויה להיות מילה שיש בה קדושה – אל נקמות ה' – גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות ה' (ברכות לג ע"א).

תודעה זו, חשוב שתנכח בכל החפצים בחיים בארץ הזו. מלחמה ללא פשרות בטרור בדרך של מכת דם גדולה בעיר הרוצחים כולה היא לגיטימית ומוסרית. ואם מנהיגינו לא יפנימו זאת ויפעלו – אזי נחליף את מנהיגינו במוסריים מהם.

המכה צריכה להיות מהדהדת לא משום שאנחנו צמאי דם אלא דווקא משום שאנחנו חפצי חיים. כאשר נאמץ ליבנו בעוז כלפי אותם רשעים, נימצא מרחמים על נשים הרות, על נערים ונערות ועל תינוקות שלא חטאו.

גם על בנינו, החיילים הגיבורים, נרחם. לא יכנסו חיילינו למשימות על מנת שלא יישפך דם משפחות החמאס. ימותו הם ואלף כיוצא בהם ובל תיפול שערה משערות חיילינו ארצה.

ולאחר שנלמד שיעור זה הרי שה' שנתן לעמו עוז – ה' יברך את עמו בשלום.

==

הרב נתנאל טל שאוליאן הוא ראש ישיבת ההסדר חולון