כמעט בכל משפחה במגזר יש רווק או רווקה שמחפשים את חצי השני שלהם. על פי הנתונים יש 50,000 מחפשי זוגיות במגזר הדתי לאומי. מוסד השידוכים במגזר לא ממוסד כמו בציבור החרדי, ולכן יש מי שלקח את הנתון הכואב הזה ויצאו איתו לפעולה.

פגשנו מיזמים של אנשים פרטיים שהחליטו לקום ולעשות מעשה עם הכלים שיש למאה ה-21 להציע ולבנות בתים בישראל.

חבר מועצה שעוסק רק בשידוכים

עדי גרוס, חבר מועצת העיר גבעת שמואל, בה יש את "הביצה" השניה בגדולה בארץ של רווקים ורווקות, מפנה אצבע מאשימה לפוליטיקאים ומזדעק: "פרנסי הציבור הדתי חטאו חטא חמור מאד! הם הפקירו את הצעירים והצעירות. לפני ארץ ישראל יש את עם ישראל.

זה הנושא הכי חשוב והכי לא מדובר, אף פעם לא פנה אלי פוליטיקאי מהמגזר ואמר לי בא תעשה פרוייקט לצעירים בא תקדם את הסיפור הזה, חטא חטאה ירושלים" הוא חותם בכאב.

כשגרוס נכנס למועצת העיר הוא התנה את כהונתו בקבלת תקציב למען הפנויים פנויות, זוהי העירייה הראשונה בארץ שתיקצבה פגישות ופעילויות לפנויים פנויות.

את המוטיבציה שלו הוא מקבל מיוני נתניהו, הוריו ואחיו של גרוס היו מחטופי המטוס אנטבה והם חבים לו את חייהם, במכתביו כתב יוני נתניהו : "הָאָדָם אֵינוֹ חַי לְעוֹלָם וְעָלָיו לְנַצֵּל כְּמִדַּת יְכָלְתּוֹ אֶת תְּקוּפַת חַיָּיו. עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַצּוֹת אוֹתָם עַד תֻּמָּם".

גרוס לקח את המשפט הזה כצוואה ופתח מיזם שידוכים עצמאי, ללא תמורה. הוא נפגש עם המיועדים, מציע שידוך רק אחרי שהוא מכיר את הבחור או הבחורה לעומק, יושב איתם, יורד איתם לפרטי פרטים ולא חושש גם לגעור בהם כשצריך.

(ערבי היכרות בגבעת שמואל, צילום: חני גרוס)

המסר של גרוס ברור: "תהפכו כל אבן, תיסעו תיפגשו, ראיתם מישהו מעניין תפנו אלי אני אעזור לכם". ומהנשואים הוא מבקש: "כל אחד שיושב בחתונה שיקבל על עצמו להציע הצעה אחת בשבוע, לקבל על עצמנו להרבות אהבת חינם, לבנות בתים".

גרוס כבר שידך 23 זוגות בהתנדבות מלאה, הוא מספר בגאווה שיש לו כבר "נכדים" מהחתנות האלו. הוא משקיע ימים ולילות למפגשים של לפנויים פנויות ערבי הרצאות כמו עם פאולה וליאון, עמית סגל, סיון רהב מאיר, מומחית לשפת הגוף, סיורים בלילות, אירועים בחגים, ספידידייט וכל מה שאפשר כדי להפגיש בין שני המינים.

(עדי גרוס עם הפסיכולוגית יעל דורון, צילום: עדי גרוס)

אפליקציית matchers – "באתי לעזרת חבר", חברים משדכים לחברים

גם לברק דרורי מהישוב תקוע בער נושא השידוכים והוא הקים אפליקציה חינמית לחלוטין בשם matchers שפונה דווקא לחברים של המשודכים. דרורי מסביר את הרעיון שמאחורי המיזם: "החלום הוורוד של כל רווק היא להכיר ספונטנית את בת הזוג, באוטובוס או בפגישה אקראית ברחוב כשכל הדפים שלה עפים ברוח…

אבל אם נהיה ריאליים רוב הזוגות מכירים דרך אדם שלישי שהפגיש בניהם, בחוליה המקשרת הזו החלטנו במאצ'אפ להשקיע, המשודכים ישמחו לקבל הצעה מחבר טוב ולא ממישהו אנונימי"

דרורי משתף אותנו איך הכל התחיל: "לפני חמש שנים ישבתי עם חבר והחלטנו לעשות ערב של שידוכים שאנשים ישדכו לחברים שלהם, קבענו את הערב שיהיה למחרת, פרסמו פוסט בפייסבוק והזמנו שני מגשי פיצה. לאירוע הגיעו מהרגע להרגע 50 איש, כמובן שהזמנו עוד פיצות" הוא נזכר בחיוך.

"בסוף הערב ניגשו אלינו המשתתפים ושאלו מתי הערב הבא שלכם? לא הבנו מי זה "שלכם" אבל קלטנו שצריך לפעול מהר ופתחנו עוד ערבי שידוך".

הערבים שברק וחבריו ארגנו היו גדושים, ממותגים כיאה ל- 2023 עם וויב עכשווי, צעיר וכיפי, כיבוד, אוכל טוב והמון כוונות טובות לעשות מאצ'.

(ערבי מאצ'רס, צילום: תמרה גימפל)

דרורי מסביר כי בתקופת הקורונה הערבים נעצרו לכן הם פיתחו את האפליקציה machers, בעצם השדכן מכניס חבר שלו למאגר ומחפש מישהי שמתאימה לו, ברגע שהוא מוצא מישהי, בעזרת האלגוריתם, הוא פונה לשדכנית שלה כדי לשמוע יותר על הבחורה וככה הוא מביא הצעה מדוייקת יותר ומסנן לחבר שלו את כל מה שלא רלוונטי.

הוא מיטיב לתאר את המיזם: "לקחנו את ינטע השדכנית, זרקנו עליה קצת צבע אדום ובינה מלאכותית, ויצא Matchers – אפליקציה שתסדר לחברים שלכם דייט, ולכם גן עדן". באפליקציה יש אלפי משדוכים וכל יום מתווספים "שדכנים" שבאים עם כל הלב לעזור. ברק קורא לכל אחד להצטרף לאפליקציה ולשדך, "זה הפך להיות טרנד שעושה כל כך הרבה טוב בעולם"

(ערבי מאצ'אפ, צילום: תמרה גימפל)
(ברק דרורי בפעולה, צילום: תמרה גימפל)

החצי השני" – קבוצות ווצאטסאפ עם הצעות מדי יום

אמונה ומלאכי צוריאל מפדואל הכירו דרך המיזם שהקים צוריאל כששירת בצבא הוא פתח קבוצות ווצאטסאפ להיכרויות בין חברים שלו. המיזם גדל והיום עמותת "החצי השני" מפעילה קבוצות ווצאטסאפ לפי גילאים, נפרדות לבנים ובנות.

מדי יום מנהל הקבוצה מעלה כרטיס של מבקש זוגיות עם 2 תמונות, מי שמעוניין בבחור/ה פונה למנהל הקבוצה שפונה לבחור/ה מהצד השני של המתרס ויש היכרות. יש קבוצות ווצאטסאפ ייעודיות לצעירים, למבוגרים, למסורתיים, לפרק ב' ולבעלי מוגבלויות.

הפעילות התחילה לפני שלוש שנים וכבר 48 זוגות התחתנו דרך המיזם. המיזם התנדבותי לחלוטין, המנהלים עובדים בהתנדבות, המנכ"ל ואפילו רואה החשבון של העמותה.

הזוג צוריאל מארגן גם שבתות היכרות לפי גילאים, אמונה מתארת בהתרגשות: "אנחנו הכרנו בשבת הראשונה שבעלי יזם והשבת הקרובה זו השבת העשירית שאנחנו מארגנים. יש שיעורים, פעילויות וספידידייט לאורך השבת. אבל אנחנו שם בעיקר כדי לתת אומץ למי שחושש". להצטרפות לקבוצות: 0502990403

(שבת לחברים בקבוצות הווטסאפ צילום: עמותת החצי השני)

"שלום בחילך" – מיזם לדתי לאומי תורני

אריאלה וליאור אלמקייס הם זוג צעיר בני 24, הורים לשלושה, מתגוררים בעלי, נושא השידוכים קרוב לליבם. כשהם התחתנו הם שידכו זוג חברים שלהם והבטיחו לעצמם שכשליאור ישתחרר הם ימשיכו לעסוק בזה.

ליאור השתחרר והם התחילו בצורה פשוטה, חובבנית אפילו, ופשוט שלחו הודעות לחברים "מי שמעוניין אנחנו נשמח לעזור" ומשם זה התגלגל וגדל. היום הם השדכנים של ישיבת עלי ההשלכה לזה היא שהישיבה מעניקה להם משכורת על עבודת השדכנות.

הבחורים שרואים שמדובר באברך, חבר שלהם לספסל הלימודים מרגישים בנח לבקש הצעה. אריאלה מוסיפה "אנחנו לא הטייפקאסט של השדכנית מפעם זה מרגיע בחורים ובחורות, אנחנו בגיל שלהם", היא מוסיפה נתון מעניין: "פעם היינו רודפים אחרי בחורים היום הם כבר פונים מיוזמתם".

(ליאור ואריאלה אלמקייס וילדיהם, צילום: אחיה יוניאן)

מיזם נוסף שאריאלה שותפה בו הוא "שלום בחילך" שפונה לבחורות צעירות מהמגזר הדתי לאומי התורני שמחפשות בני ישיבות. "מדובר בבחורות טובות שאין להם אח בישיבה או חברות שנשואות לאברכים ופשוט אין להן הצעות, הן יכולות לשבת חצי שנה בלי הצעה" מספרת אריאלה בכאב.

לכן, כמה נשים פתחו את המיזם בו בחורה באה לשבת אצל אחת השותפות ומספרת על עצמה פנים מול פנים, לב מול לב, בלי טכנולוגיה, כמו פעם. "משם אנחנו פונות לשדכנים של ישיבות ומחפשות לבחורה בחור שיכול להתאים לדיוקים שהיא נתנה לנו בפגישה".

החידוש במיזם הוא שבחורה לא צריכה לעבור אצל שדכנים ולפנות שוב ושוב, היא עוברת ראיון אחד ומשם זה פותח המון דלתות. התגובות שאריאלה מקבלת מרגשות בנות מספרות שהדרך לחתונה מתישה וכואבת, הרגשה של שוק הבשר וזה שהייתה שם מישהי שאכפת לה, שראתה אותה זה החליק לה את הדרך.

המיזם לוקח סכום סמלי אבל בשביל הבנות זה נותן להן הרגשה נוחה לפנות ולשאול שאלות. "אני מעריצה את כל מי שמגיע אלינו, שלוקח אחריות, מגיע לראיון, משלם כסף, שובר את המחסום ופתוח להצעות" מסיימת אריאלה בהתרגשות.

"גם להורים יש אחריות"

רונית אגיוף, מורה מחנכת באולפנה מוכרת שחיתנה שניים מילדיה בשנה וחצי האחרונות רוצה להעביר מסר דווקא להורים: "לתפיסתי, יש לנו ההורים אחריות.

אחריות ללוות אותם את התהליך, אחריות למצוא להם בן זוג, לשמור על שיח פתוח, להדריך, להיות שם בשבילם בקו פתוח ומצד שני לא לחשוש מהילדים שלנו, לא ממקום של לחץ חלילה, אלא לאפשר לעצמנו להגיד מה שעל ליבנו".

היא מספרת כי בנה שלומד בישיבה מוכרת במגזר זכה לטלפון כל שבוע מזוג שכנים שלהם כדי שימצא לבת שלהם זיווג. כבר לא היה לו נעים לענות להם, כל שבוע או שהאבא התקשר או האמא. בהתחלה הוא חשב על בחור מסוים אבל הבחור התגייס לא מזמן ולא היה בעניין.

לבן שלה כבר לא היה נעים לענות לטלפונים שלהם, הוא ניסה לשדך כמה בחורים אבל ההצעות ירדו די מהר. ההורים לא הרפו במשך שנה. אחרי שנה שוב הטלפון השבועי, בנה עונה באי נעימות גדולה וכבר לא יודע מה להגיד להורים.

ברגע שהוא מנתק את הטלפון הוא מחליט לחזור לבחור הראשון ולמרבה השמחה הבחור הסכים לצאת, מיותר לציין שהיה הפי אנד והם התחתנו. רונית, מייחסת את ההצלחה לעקשנות של ההורים שלקחו אחריות על ביתם.

(רונית ומשפחתה בחתןנה של הבת, צילום: רחלי בן זמרה)

ניכר שהתחום קרוב לליבה והיא קוראת בכאב: "מדוע כשיש חתונה ברור לנו במגזר שההורים ישלמו על החתונה אבל לא ברור שהם צריכים להיות שם גם לפני?  בתור הורה שילדו מגיע לגיל המתאים אין פלטפרומה לגשת אליה, אין סדר, אין לו"ז אנחנו נתונים לחסדם של אנשים שאולי יזכרו בנו ובילדינו, השוק קשה".

בגלל שזו ההתמודדות של הדור, רונית מציעה שאנשים יציעו סכום כסף גדול למי שימצא עבור בנם או ביתם את השידוך, כמו שמוציאים על החתונה להוציא גם על השידוך. לטענתה, זה ידרבן אנשים למצוא זיווג, זה ידרבן אנשים להיות בתנועה, ברגע שאנחנו בתנועה משהו בסוף נתפס. זוהי זכות ענקית" היא מסיימת בחיוך גדול.