בערב חג השבועות השנה – כזכור לכולם חג ושבת – היו פקקי תנועה חריגים מאוד בכבישי הצפון. כנראה שחופשה מרוכזת של כמה ימים מזכירה לרבים את יופיו של הצפון, הרי הגליל, הגלבוע, הכינרת, הרי הגולן, ועוד. כך שרבים תכננו להגיע צפונה לנפוש ולקבל תורה בנחת.

תושבי הצפון רגילים שפוקדים אותם בחגים ובחופשות, אבל האמת היא שמי שמסתכל מעבר לכבישים בהם הוא נוסע, יכול לזהות את הסכנה הגדולה הממשמשת ובאה.

הצפון נעזב, הגירה שלילית של צעירים מכל ערי הצפון היא תופעה מצויה ומסוכנת. כך זה בערים, על אחת כמה וכמה ברבים מהיישובים. גוש יישובי משגב הסמוך לכרמיאל, עוצר רצף גדול של התיישבות ערבית המאיימת להשתלט לגמרי על האדמות, על המסחר, על כל אפשרות צמיחה. כרגע ברוב יישובי משגב נסגרים גני הילדים, משפחות מתבגרות וצעירים כלל לא באים.

וכשאין צעירים, ואין תנועה יומיומית, אז יש מי שתופס את מקומנו. כבר התרגלנו לכך שמשפחות ערביות באות לגור בכרמיאל (כמעט 10 אחוז ערבים בעיר), שלא לדבר על עכו, טבריה, נהריה, וזאת בלא להזכיר את חיפה או נוף הגליל וצפת. אבל הפעם ההרגשה היא לפעמים שאנחנו מתארחים בגליל ולא להיפך. הסגנון המתריס, הנהיגה הפרועה, ההטרדה של נערות, הופכת להיות עניין שבשגרה. יש צניחה משמעותית במספרי האנשים במועצה אזורית משגב, גליל תחתון, עמק יזרעאל, ובגליל כולו.

סיפורם של האדמות שמחוסר ידיים ישראליות עובדות נעזבות, ומייד נתפסות על ידי ערבים או בדואים באזור, לעיתים באופן ישיר ולעיתים באופן עקיף וברמאות, יוצרת מצב שנראה כאילו מדינת ישראל ויתרה על הגליל. לצד השלוה הגלילית, היופי הירוק, מזג האויר הנעים, ואיכות האנשים שיש בגליל, חוויית הקושי במרחב מורגשת.

לפני כמה שנים הלכו זוג חברי הגרעין התורני ברחובות כרמיאל, בשעת ערב, באזור מרכזי בעיר, רכב מסוג טרנזיט ובו קבוצת צעירים חלקם שיכורים עצר בחריקה לידם, הם יצאו מהרכב ורקדו סביבם, נצמדו, דחפו, זה לקח כמה דקות והם נסעו, המשטרה לא איתרה אותם. בני הזוג רק קצת נבהלו, אבל קבוצת בנות שנקלעת לאותו מצב מאויימת הרבה יותר, וזה קורה.

חבר נקלע למשפט תעבורה, הוא ביקש את המשפט כי חש שהשוטר שקנס אותו עשה לו עוול. הוא נכנס לדיון, התובע הציג את האירוע, החבר הציג את עמדתו, ומכאן ואילך התובע והשופט מדברים ביניהם בערבית, הם מתדיינים, מחליפים דעות ועוד, וההכרעה נפלה ביניהם בעוד שלחברי אין מושג מה הם מדברים, וכשהוא ביקש לדבר בעברית הם סיפרו לו שהדין הוכרע לחובתו.

יש שכונות בכרמיאל שלא נעים להסתובב בהן בלילה ולעשות הליכה, יש פארקים באזור שישראלים לא באים לשם, ויש הטרדות קבועות באזור הקריון, ועוד. ועוד לא דיברנו כלל על בעלי העסקים, על הפרוטקשן, על החששות ועוד. הרפואה  הציבורית בצפון היא נושא כאוב ומסוכן כל כך, איכות הטיפול, קופות החולים מיתממות כשהן שולחות לרפואה מקצועית תושבי כרמיאל למרפאות בסביבה. חברה שקיבלה תור באחד הכפרים הערביים שבסביבה, כשהתור הבא בכרמיאל היה רק בעוד חודשים ארוכים, ויתרה על הבריאות, קצת יותר בטוח מבחינתה מללכת בעוד שבוע לכפר הסמוך.

החיים בגליל היו ונותרו נעימים, לא רק מזג האויר הגלילי, השקט שנמצא כאן באופן טבעי, הנועם הארצישראלי שמחבר טוב יותר בין אנשים לעצמם. הגליל הוא אויר לנשימה, וכידוע הוא היה מרכז התורה, כאן כתב רבי יהודה הנשיא את המשנה, וכאן גרו תנאים ואמוראים, ויסדו כאן את בית מדרשם.

אם אנחנו רוצים את הגליל שלנו אנחנו צריכים להתאמץ, לבוא לגור כאן בערים ביישובים, ללכת כאן לקופות החולים, לדרוש מכאן רפואה טובה יותר, ללכת כאן למוסדות החינוך, להיות כאן בעסקים ובמדרחוב, להשתתף כאן עם הציבור בשיעורי התורה ובתפילות בבתי הכנסת.

אין פתרון בשלט רחוק, יש כיום מענה בגליל לרוב צרכי המשפחות, אולי לא מענה כמו שיש בירושלים וביו"ש, אבל יש תלמודי תורה, ויש אולפנות, וישיבות ומדרשות, ויש אפשרויות תעסוקה, לא כמו באזור המרכז, אבל אם תבאנה משפחות – השטח יכתיב את ההתקדמות. יש ישיבות בגליל, מכל הסוגים והסגנונות, כל מקום תורה שמתפתח יוצר סביבו קהילה, שיוצרת חברה, שמעצימה את המקום כולו. הגיע הזמן – כבר מזמן – שנאמץ יחד את צפון הארץ לחזק את גבולה, ולהחזיר עטרה של התיישבות ותורה לצפון.

=======

הרב יעקב ידיד הוא ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בכרמיאל