בטורו השביעי שהתפרסם בעיתון "בשבע" ליום הכיפורים, מסביר הרב אליעזר מלמד רב היישוב הרב ברכה וראש הישיבה ביישוב, את הקשר שבין שמירה על צניעות בבגדים, לבין החוסן הלאומי של ראש הממשלה.

הרב מלמד פותח בתיאור תופעה חדשה בעולם האופנה – יציאת החצאיות הארוכות מה"מודה", מה שמקשה על החפצות לשמור על צניעות לקנות חצאיות המתאימות לערכיה. אחרי הסבר ארוך על חשיבות הצניעות ועל כך שיופי אישה שמור לבעלה, עובר הרב לדון ב"מכתיבי האופנה".

הרב משרטט את דרכי השיווק של האופנות החדשות: "תחילה מלבישים בתי האופנה שחקניות ודוגמניות ושאר מפורסמות בקו החדש של הבגדים, ובמשך מספר שבועות נותנים לשאר הנשים להתבונן בהן ולקנא. מיד לאחר מכן מתחילים בייצור רחב של בגדים בקו הזה, וכמובן גובים עליהם מחיר גבוה, בהתאם ליוקרה שבחידוש." הרב מלמד מוסיף מתאר איך נשות העולם מנסות להשיג את הבגדים החדשים, ולשלם עליהם מחיר מופקע לעומת עלות הבד והייצור.

ואז עובר הרב מלמד לארץ הקודש: "ובארץ מתחילות נשים להתמרמר שבגלל שהן במזרח התיכון הבגדים הנכונים עוד לא הגיעו לכאן, אבל תיכף אפשר להשיג אותם בכיכר המדינה, ואח"כ בעוד חנויות. בשלב הזה מגיעות הדתיות החדשות, ומתוך חירות מוחלטת מגיעות למסקנה המקורית, כי בדיוק אלה הבגדים שהן עצמן תמיד רצו ללבוש. ורק נותרה דילמה מה עושים עם ההתנגשות שנוצרה בין הדת למצפון האסתטי."

ואז מקשר הרב מלמד בין הכניעה לצו האופנה לבין חולשתו המדינית של ראש הממשלה "אחר כך יושבים אנשים בסלון ושואלים מדוע מר נתניהו נכנע ללחץ הבינלאומי. מדוע אינו מעז לומר שיש לנו זכות מלאה על ארץ ישראל כפי שכתוב בתנ"ך?."

אם דתיות וחרדיות אינן מוצאות עוז בלבבן לשמור על כללי ההלכה בניגוד לקו שהכתיבו מעצבי האופנה, ואפילו חנויות שקמו עבורן, עם הבטחה לעצמאות, אינן מצליחות להיות נאמנות להלכה".

ולבסוף מוסיף הרב מלמד בעוקצנות גם את הסרבנות, שבגינה הוצאה ישיבתו ממסלול ההסדר: "אם חייל אינו מעז להיות נאמן לתורת ישראל מול פקודה לגרש יהודים או להפר את כללי הצניעות; אם ממליצים לרבנים להיות חכמים ולא להיות צודקים ולדבר רק על מה ששר הביטחון ובג"ץ ומעצבי דעת הקהל מרשים להם לדבר; אם מחנכים אינם מעיזים לדבר על צניעות מאימת הליברליות הפמיניסטיות – איך ירצו שמר נתניהו יעז לחרוג ממה שמעצבי דעת הקהל הבינלאומית מרשים לו לומר…"

למאמר המלא בעיתון "בשבע".