אם עד היום זה היה רק בגדר תחושה, שיש יותר קצינים דתיים בצבא, הרי שהתופעה מקבלת אישור סטטיסטי. בעבודת מחקר שערך קצין במכללה לבטחון לאומי (מל"ל) הוא חושף פרטים  את שינוי המגמה בקרבה הקצונה בצה"ל. עד היום תוצאות המחקר לא פורסמו, כנראה מסיבות פוליטיות. בשבוע שעבר התפרסם המחקר בבטאון הצבאי "מערכות" ועל הפירסום בעיתונות אחראי דווקא "הארץ" שלא חשוד באהבת דתיים.

למרות שבסיום כל קורס קצינים מפרסם צה"ל נתונים כללים על זהות המסיימים, מעולם הוא לא פרסם נתונים מפורטים. הנתונים על רמת הדתיות של החיילים נשמרה בתוך הצבא, בנימוק שאין הצבא רושם נתונים אלו במאגריו. על פי כתב "הארץ", עמוס הראל הסיבה האמיתית לכך נבעה מניסיון להסתיר את חלקו ההולך וגדל של הציבור הדתי בקרב הקצונה בצבא.

את המחקר ביצע מפקד יחידת "שלדג" לשעבר, שעבר בינתיים למשטרת ישראל ומשרת בה בדרגת ניצב משנה. את העבודה הוא עשה במסגרת עבודת גמר בלימודיו במל"ל, כך שהתאפשרה לו גישה למסמכים החסויים מהציבור.

לצורך עבודתו, דתי נחשב מי שסיים תיכון דתי או ישיבה תיכונית, וחילוני הוגדר מי שסיים תיכון רגיל. הגדרות אלו אינן מדויקות כי על פי קביעה זו, דם דתל"שים מוגדרים כדתיים, אבל גם אם יקוזזו המספרים, עדיין המגמה מובהקת והיא עלייה משמעותית במספר הקצינים הדתיים. לפי הנתונים המפורסמים במחקר זינק מספר הדתיים בוגרי קורס קציני חי"ר מ-2.5% בשנת 1990 ל-31.4% בשנת 2007, שיעור בוגרי החינוך הממ"ד בצה"ל באותה שנה עמד על 13.7%.

המחקר מנסה לזהות את הסיבות לקפיצה הגדולה בשיעור הקצינים הדתיים ומונה מספר גורמים. הראשון הוא הקמת המכינות הקדם צבאיות, בהם שיעור החיילים הקרביים הוא כ-80% ומספר הקצינים בקרב הבוגרים עומד על 20%-25% (לעומת פחות מ10% בצה"ל כולו). בוגרי המכינות מגיעים מוכנים יותר לצבא פיזית ומנטלית ויש בהם הרצון והיכולות להגיע לפיקוד בצבא. גורם נוסף הוא האינתיפאדה האחרונה, בה קצינים רבים ראו שליחות בכך שהם "נלחמים על הבית".

על הסיבות שהביאו אותו לערוך את המחקר בתופעה, מספר נצ"מ ב', כי כשהתגייס ליחידת שלדג בסוף שנות השמונים, בכל היחידה היו רק שני חיילים דתיים, שגם הם הורידו את הכיפה לפני סוף המסלול. כשחזר ליחידה בתור מפקדה כעבור 18 שנה, 40% ממפקדי הצוותים היו דתיים, כמו גם למעלה מ30% מהפיקוד הבכיר של היחידה.