לאחר למעלה משלושה שבועות של אשפוז בבית החולים "שניידר" בפתח תקווה, שוחררו היום (ב') שני האחים – חיים מיכאל ורפאל יצחק, בני חמש ושבע, לביתם.

בעת יציאתם מבית החולים, אמר האב שמעון גרוס, בקול נרגש כי "אנחנו במערבולת רגשות, קשה להכיל את זה. לצד השמחה הענקית שאנו זוכים היום לחזור הביתה, עולים הרגשות והמחשבות על אביגיל ויעל. אנחנו חוזרים עם שני ילדים בריאים ושלמים ולפני כמה שבועות היה קשה להאמין שזה יקרה. נצליח בעזרת השם לחזור לחיים תקינים, נחזור לשמחה שהייתה לנו בבית".

שמעון גרוס בצאתו מבית החולים (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

[[[http://s3.kikar.net/data/auto/flv/gr/d6zfmxze.m4v]]]

"הרגשנו את החיבוק הגדול ואת ההשפעה של התפילות הרבות שנאמרו ואת האחדות הגדולה הזו", הוסיף האב, "זה נתן לנו כוחות נפש ותעצומות לעבור את התקופה הזו בקלות רבה יותר. הרגשנו שיש לנו עם מיוחד, אין מילים אחרות להגיד על עם ישראל, זה עם מיוחד. אנחנו רוצים גם להודות לבית החולים שערי צדק וגם לבית החולים שניידר".

מנהל היחידה לטיפול נמרץ-לב בשניידר, ד"ר עובדי דגן, אמר כי "כשהם הגיעו לא ידענו אבל קיווינו שנגיע למקום הזה שהם הולכים הביתה. מצב שני הילדים טוב ומצבם הנוירולוגי תקין לגמרי. אנחנו מאחלים להם שימשיכו ככה. אי-אפשר לשכוח שהמשפחה עברה תהליך משמח של החלמת שני הילדים אבל הם איבדו שתי בנות. הם משתחררים הביתה, אנחנו נעקוב אחרי הלב שלהם. הם עוד צריכים לעשות בדיקות נוירולוגיות מעמיקות".

בחודש שעבר, אושפזו שני האחים במצב אנוש בבית החולים "שערי צדק" בירושלים לאחר שנפגעו מהדברה בביתם בשכונת גבעת מרדכי. באסון נפטרו שתי האחיות הקטנות במשפחה יעל ואביגיל זכרונן לברכה, בנות שנה וחצי וארבע. בעקבות מצבם הקשה והחשש הממשי לחייהם, הוזעקו מומחי בית החולים "שניידר" עם מכשיר ה"אקמו" המחליף את פעולות הלב והריאה, כדי שיסייעו בהצלת חייהם של הילדים.

בימים הראשונים לאשפוזם, נותר החשש הממשי לחייהם ועם ישראל כולו התאחד בתפילה וזעקה וקבלות טובות למען רפואתם של שני האחים. ואכן, אט אט התגברו האחים על ההרעלה החמורה, תחילה שב הלב לפעול ולאחריו הצליחו לנשום בכוחות עצמם עד שהתעוררו מהתרדמת והחלו לתפקד ולשוב לבריאות איתנה. כאמור, בשעות הצהריים, יצאו שני האחים מבית החולים בחזרה לביתם, כשהם מלווים בשני ההורים הנרגשים, שמעון ומיכל גרוס, שלא משו ממיטת חוליים במשך כל תקופת האשפוז בצל האבל הכבד על פטירת שתי בנותיהן, בהודאה לבורא עולם על המתנה בהשארת שני האחים בחיים.