בקצרה על פלורליזם

הטעות לגבי פלורליזם היא לחשוב שכולם חייבים להיות פלורליסטים. כי פלורליזם זה לומר שיש מקום לכל הדעות, גם כאלו השוללות פלורליזם. איפה הגבול בריבוי? כל מדינה דמוקרטית- חממת הפלורליזם, שמה את הגבול במקום מעט שונה. בארה"ב לדוגמה אפשר לקיים מצעדים וכנסים נאציים שהם בפירוש פגיע בפלורליזם ובדמוקרטיה והגרסה הקיצונית של הפלורליזם נוסח אמריקה גורסת, מותר לדבר אסור לעשות. אלא אם יש פגיע ברורה ומידית.

במרבית מדינות אירופה החוקים יותר נוקשים ומצעד נאצי שכזה יגמר בכתבי אישום להסתה ופגיע בדמוקרטיה. כי דמוקרטיה צריכה להתגונן מפני אנטי דמוקרטיה ולאירופה יש ניסיון היסטורי כאוב שבדרך דמוקרטית הנאציזם תפס את השלטון. והעניין מורכב וסבוך

ואצלנו מה?

משום מה יש אצלנו תחושה שפלורליזם זה להכריח את כולם להיות פלורליסטים. האחדה של דעות ליברליות. אם ניקח את בית הספר לדוגמה אז להגיד שכל בית ספר חייב לקבל כל מורה מכל הדעות שילמד על הכל, זו דרך אחת והדרך השנייה היא לאפשר לכל בית ספר לקבוע את הקו שלו. בית ספר אחד יותר שמרן, השני ליברל, השלישי דתי, הרביעי אנתרופוסופי וכן הלאה. אבל כאשר מכריחים את כולם ללבוש את אותה חליפה ולומר את אותן דעות זו האחדה במסווה של פלורליזם.

זילברמניה

אריאל זילבר תמיד אהב לאתגר את הממסד. כבר שהיה ילד נפצע ברגלו בפנימיית הדסים כשפוצץ נפל בחדרו. זילבר הוא אמן גדול ומתבטא בדרך כלל מהלב. הוא מביע מה שהוא חושב ולא דופק חשבון. כזה הוא. הוא שר על האוזון עוד לפני כולם והרים את נס המרד בשירת רוקנרול פרועה שלא הייתה מקובלת בארץ. רק אחרי הצלחתו בצרפת בשירת רוקנרול הוא חזר לארץ והתקבל בסגנון מוזיקלי זה.

לפעמים נדמה לאנשים כיום שזה מגניב לשבור את המוסכמות ואז הם עושים את מה שהחברה מגדירה להם שזאת שבירת המוסכמות ומקבלים מחיאות כפיים. אבל בעצם הם לא. הראשונים שהעזו לקחת תרמיל ולנסוע להודו היו פורצי דרך ומגלי עולם חדש, הרבבות שנוסעים היום להודו הם חלק מהזרם. קונפורמיסטים גם אם הם חושבים אחרת. זילבר תמך בתושבי גוש קטיף ומחא כנגד הממשלה כשהמלייה החברתי שלו חשב בדיוק אחרת.

נכון כאמן וכמי שמבטא את דבריו ללא חשבון הוא לא פעם מותח את הגבולות בדעות קיצוניות. על כהנא, על הרבי מלך המשיח ועל קציבת עונשו של יגאל עמיר. להבדיל, להכעיס, או מה שתרצו. אקו"ם קיבל ציון נכשל כשלא נתן לאמן כמו זילבר מקום. מה שמספרים לנו תמיד שאמנות נובעת ממקום של חופש יצירה נראה לפתע כמו בדיחה נלעגת. אצלנו, איפה שזמר כמו זוהר ארגוב שהורשע באונס, נחשב גיבור תרבות, כי צריך להפריד בין האמן ליצירה. קיבלנו ציון נכשל כחברה פתוחה וליברלית.

וללא שום קשר

לא יודע למה ובלי קשר לכלום נזכרתי השבוע שיגאל תומרקין קיבל פרס ישראל. אין פרס ממסדי מזה, למרות שאמר אמירות פוגעניות וגזעניות שהדובדבן שבקצפת שבהן האמירה שכשהוא רואה חרדים הוא מבין את הנאצים.

מתנדב?

עזבו שנייה אריאל זילבר, מי מתנדב להעיר את חוני המעגל?

תן רק בעיתו

אחד הסיפורים היפים בתלמוד הוא סיפור חוני המעגל. נעזוב את זה שכל ילד שלומד על זה חושב שמדובר בסדנת אפיה. אבל סיפור שמסביר על קשר בין האדם לבוראו ומיקומו של הצדיק, או איש המופת, שאליו פונים שישאל על הגשמים הוא מקסים. האיש שכמעט לא מסופר עליו בהיבטים הלכתיים עומד לאחר הבקשה של הציבור במעגל שיצר ומבקש גשמים. התחילו גשמים מנטפים מספר לנו התלמוד והחבר'ה לא מרוצים ואז החלו לרדת בזעף וגם אז הם עומדים במעגל מטריות שבורות ומתלוננים והסוף ידוע. אצלנו השנה התחילה מקרטעת גשמתית ולאחר מכן נשפך עלינו מבול של שלג שתקע חצי מדינה ומאז כבר הפסיקו פה להתפלל בכוונה על גשמים, כי פחדו מי יודע מה יהיה. "סופה!" תצעקו ליד ירושלמי ותראו אותו עלה על האוטו ובורח למרכז, או לפחות לחטוב עצים. שירדו גשמי ברכה אינשללה!

צלילי מפוחית בבקשה

ג'ון קרי השריף המקומי הגיע למזרח התיכון. הוא ציפה לשבת ולעשן את מקטרת השלום ולחזור רכוב על סוסו לאור השקיעה אל עבר פרס הנובל. אבל מה לעשות המזרח התיכון לא גדוש באינדיאנים שאפשר להתנצל בפניהם על גזל ועושק, גם אין עבדים במטעי סוכר שאפשר לבקש סליחה בפניהם על שנים של שיעבוד. ובכלל שיהודים יתנצלו על עושק וגזל זה התפקיד המסורתי שלהם. הם חייבים לנו עוד מהימים שבגללם צלבו אלים. אבל קרי חמוש בנשק כמו כל שריף טוב, והוא יכול לשלוף אותו כשנכנסים לצרה. הפעם זה נשק החרם. וחרם עליכם אם לא תסיימו את המשחק המזרח תיכוני המעצבן שלכם.

מי היה פה קודם

סאיב עריקאת מציין שהוא נמצא פה עוד מימי הנאטופים והכנענים. זה כאילו מין משחק ילדים כזה מי היה פה קודם. אתם אומרים שאתם צאצאי היהודים הקדמונים? אז אני צאצא הנאטופים. מה תעשו עכשיו? עוד מימי רחב אני זוכר אתכם פולשים לארצי. אני אישית הייתי משתתף במשחק שלו ואומר שחכמי הדת שלהם תמיד מאשימים שהיהודים הם צאצאי הקופים וכידוע, תשאלו את דארווין, הקופים היו פה קודם.

את מי בכלל סופרים

חוק הסופרים יצא לדרך וכנראה הוא לא יטיב עם הספרות. הבעיה בשוק הספרים כבהרבה תחומים במשק זה מתחום הריכוזיות ולא רק אמנות. דואפול של שתי רשתות ספרים בתוך מבנה מכירה קפיטליסטי, בו קובעים מי יתנוסס על השולחנות ומי יוגלה למדפים הצדדים, על פי אינטרסים שיווקיים. סופרים צעירים לא יזכו לפרגון והכרה בשל החוק, כי מי ירים ספר חדש מהמדף בסכומים גבוהים? אבל אל דאגה מי שחולה במחלת הכתיבה לא יכול להפסיק ויכתוב גם ללא תמורה זו הקללה והברכה שלנו הסופרים.

מטעמים מהפלייליסט

"אני לבד במסעדה המלאה מפה לפה, אני רק רוח רפאים אני רק צל על הבופה, וכל שברי הדיבורים סביבי הופכים לערפל, היו שלום אחים זרים, לכו לאלף עזאזל, אני שותה לחייכם". שלומי שבן מהלך קסם במילים ובמנגינה וכל מילה נוספת מיותרת

וללא קשר אקטואלי

יש כאלה שמצחצחים שיניים באמצעות בלנדר מקל, כשלשווא הם מנסים לשכנע אותי שיש דבר כזה מברשת שיניים חשמלית

משפט לשבת

רבות מחשבות בלב ים ועצת אחיתופל

שאלת השבוע

אז מה נסגר בסוף אדם ורטה קיבל פרס על מפעל חיים?