א. כמו רבים וטובים, גם אני הזדעזעתי והתביישתי כשראיתי את המודעה הענקית בעיתוני סוף השבוע האחרון:

"ברוך שהחיינו וקיימנו… שלמי תודה, הוקרה וברכה לראש הממשלה מר נפתלי בנט הי"ו… על הסדרת תקציבי החמ"ד". על המודעה חתומים הגופים הבאים: רשת נעם-צביה, מרכז ישיבות בני עקיבא, מועצת החמ"ד ועוד

לא נחה דעתם עד שהוסיפו, באותיות מודגשות: "ברוך שומר הבטחתו!!!"

אני רוצה לשאול את מנכ"לי המוסדות היקרים:

מה קרה לכם? כיצד תסמינה עיניכם לראות את החורבן שעושה הממשלה הנוכחית לזהות היהודית של המדינה? מה עם הרס המשפחה, על ידי תקציבי עתק לארגוני הלהט"ב? האם לא ראיתם לראשונה את דגל גילוי עריות מתנוסס מעל משרד החוץ, כאילו זה המסר שיש למדינתנו לומר לאומות העולם? ומה עם תקציבי העתק לרפורמים, האם לא שמתם לב לתקצוב האגף ל'יהדות מתחדשת'?

ומה לגבי פירוק הרבנות הראשית, על ידי רפורמת הכשרות המסוכנת? האם לא שמעתם את דברי השרה מיכאלי ש"כמו בכשרות, כך נבטל את המונופול על הנישואין בישראל"? ומה עם רפורמות הגיור, והחזרה למתווה הכותל שנמצאים כבר בקנה? ועוד לא דיברנו על המיליארדים לעבאס.

אני לא מצליח להבין, למה הזיכרון הסרוג הוא תמיד כל כך קצר? איך אפשר לכתוב 'שומר הבטחתו' למי שהפר כל הבטחה אפשרית בדרך לכסאו? איך אפשר שוב ולחבק ולהחניף למי שמשתמש כל פעם בציונות הדתית וזורק: עוזב את הבית היהודי רגע לפני הבחירות כדי לא להיות מחויב לרבניה, וכשהוא לא עובר את אחוז החסימה – ממליכים אותו מחדש כאילו כלום לא קרה.

אחר כך מבטיח סדרת הבטחות עם מי לא ישב ומפר את כולן, בהמשך מרדים את כולם בעת מלחמה בהכרזתו ש'ממשלת השינוי ירדה מהפרק' וכו', וכשהתותחים שוקטים מקים את הממשלה הכי אנטי-דתית שהיתה פה מעולם, ועוד בשיתוף אויבי ישראל.

ב. שמא תגידו, מה הקשר? האם בגלל כל הנ"ל לא נכיר טובה לראש הממשלה על הדברים הטובים שנעשים? למה לראות רק את הרע? לאן נעלמה העין הטובה?

נתאר לעצמנו, לו באמצע חודש אב תשס"ה, בעיצומה של ההתנתקות הנוראה, היינו רואים מודעה מתחנפת ממוסדות הציונות הדתית עם ברכות ואיחולים לראש הממשלה על התקציבים. כיצד היינו מגיבים? ברור שהיינו מזדעזעים ומתביישים. אף אחד לא היה מחפש את הדברים הטובים שהממשלה עושה באותם ימים.

כל "העיניים הטובות" נעלמו אז, ובצדק, כי כשנעשים מעשים כל כך חמורים, פשוט לא שייך להסתנוור מתקציבים, חשובים ככל שיהיו. אז כך גם בממשלה הזו, שמבצעת התנתקות כל כך קשה מהצביון היהודי של המדינה, התנתקות מהשבת, מהכותל, מהמשפחה, מהמסורתיים ומהחרדים.

ג. זה ממש מביך, כי זה היה כל כך צפוי. בנט יתקצב את המוסדות, וכך יוכל להשתיק את ההתנגדות כלפיו. הרי בסופו של דבר הוא צריך את התמיכה הציבורית, כדי להיבחר שוב בעתיד. "עבדתי על ציבור הבוחרים שלי? הקמתי ממשלת שמאל פרוגרסיבית? לא נורא, ניתן כסף למוסדות, וכך כולם, במקום למחות נגדי, ימחאו לי כפים סוערות. כך הצדיקים הטהורים לא יקבלו יותר על הרשעה. גם המתנגדים כבר יורידו הילוך. כך המגזר הסרוג יחזור להיות בכיס שלי, תרתי משמע".

לא צריך להיות קלוגהפט כדי לחשוב על הטריק הזה. מספיק לפתוח את דברי רש"י בתחילת הפרשה הקרובה: "כי השוחד יעוור עיני חכמים – משקבל שוחד ממנו, אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו". אז נכון ששוחד למטרות טובות זה הרבה יותר קשה, וודאי אלו לא כספים שאסור לקבל, אבל בכל זאת, חייבים להיזהר שהתקציבים לא יעוורו עיני מנהלים ויסנוורו עיני מנכ"לים.

ד. לכן כמה משמח היה לראות את מכתב הרבנים הרחב שפורסם השבוע כנגד הממשלה ומהלכיה. המכתב מהווה ממש תשובת המשקל למודעה הנ"ל. כמה מחזק היה לחזות בעשרות רבנים – ראשי ישיבות ורבני ישובים – שיוצאים בעוז ובגבורה נגד הפגיעה ההרסנית וחסרת התקדים של הזהות היהודית במדינה, ולא הולכים שולל אחרי תקציב זה או אחר, וגם לא פוחדים מהמחיר שהם עלולים לשלם על הצטרפותם למכתב החריף.

 

הרב אברהם ליפשיץ, תושב ירושלים איש חינוך