לו הייתי צריך לבחור בחיבור אחד האהוב עליי במיוחד מתוך יצירתו האדירה של הראי"ה קוק, שיום פטירתו חל בג' אלול, הייתי בוחר בספר "לנבוכי הדור". ספר זה, שנכתב ככל הנראה בסביבות שנת 1903, היה גנוז ועלום במשך למעלה ממאה שנה עד שפורסם במלואו במהדורה מוערת ומדוקדקת על ידי הרב ד"ר שחר רחמני.

שנים מספר לפני ההדפסה הרשמית של הספר, החיבור עבר בהיחבא כקובץ פי.די.אף ממחשב למחשב בעולם הישיבות. זכורני כבחור ישיבה צעיר את ההתרגשות הרבה שאחזה בנו כשהצלחנו לשים את ידינו על חיבור חדש ומסעיר של הראי"ה זצ"ל.

החיבור "לנבוכי הדור" כונה על ידי תלמידי הראי"ה הבודדים שהיו מודעים לקיומו בשם "מורה נבוכים החדש", וכשמו כן הוא – ניסיון אמיץ ומקורי לשרטט תפיסת עולם רוחנית-דתית חדשה, המתמודדת בישירות ובכנות עם השינויים המחשבתיים והפילוסופיים הכבירים שחוללה המודרנה, ועם האתגרים והקושיות הרבות שהיא מעוררת על התורה והמסורת.

הספר, שקהל היעד שלו מלכתחילה היה הצעירים היהודים המשכילים שנטו אחרי רוח התקופה ולא רק יושבי בית המדרש, שונה גם בסגנונו משאר כתבי הראי"ה – הוא נכתב באופן שיטתי, מובנה ומסודר, ולשונו בהירה ומובנת.

לאורך הספר מתמודד הרב קוק עם שורה ארוכה של נושאים טעונים – תורה ומוסר, תורה ומדע, דרווין והאבולוציה, ביקורת המקרא לסוגיה, סוציאליזם ותיקון עולם, חילון וכפירה, היחס לדתות אחרות ועוד. הספר מכיל בתוכו אמירות רדיקליות במיוחד המעידות עד כמה היה מוכן הראי"ה ללכת רחוק מבחינה תיאולוגית על מנת להרחיב את גבולות המחשבה הדתית, כך שרבים יותר יוכלו לחסות תחת כנפיה ולשלב בין פתיחות לעולם הפילוסופי והמדעי ונאמנות למסורת ושמירת מצוות.

אחת הדרכים בהן הולך הראי"ה בספרו, היא ההפרדה בין דעתו האישית לגבי מה שנכון לבין מה שיכול להיות נכון באופן עקרוני. לדוגמה, ביחס לשאלת מקורה של תורה שבעל פה, קובע הראי"ה כי אף שבוודאי יש להאמין במקורה האלוהי של ההלכה ובגדולתם של חכמים, הרי גם מי שמאמין שהיא יצירה אנושית ושחכמים היו אנשים כערכנו, מחויב אליה מצד קבלת האומה.

אשר על כן, גם הגילויים החדשים בדבר ההתפתחות ההיסטורית וההשפעות החיצוניות על ההלכה לא יכולים לערער את הנאמנות כלפיה. כיוצא בזה כותב הראי"ה גם ביחס לשאלת קדמות העולם, דטרמיניזם מדעי, אבולוציה, כפירה באפשרות של ניסים ונושאים נוספים.

בכך לימדנו הראי"ה עיקרון חינוכי-רוחני חשוב, הרלוונטי עד ימינו: במקום להשקיע מאמץ בלהסביר לשואל למה הוא טועה, מוטב לנסות להרחיב את גבולות החשיבה הדתית כך שגם הוא יוכל למצוא בה את מקומו.

והנה עוד שני לקחים שיש לקחת מחיבור זה לימינו:

א. עיקרו של הספר אינו רק התוכן שלו, שהרי השאלות שאנו מתמודדים איתן היום אינן בהכרח אותן השאלות הנידונות בספר, וגם ספק אם כל  התשובות שהרב קוק מציע יניחו את דעתנו כיום.

הלקח המרכזי לימינו הם העקרונות שמשרטט הראי"ה להתמודדות עם עולם משתנה: להכיר בשינוי שבמציאות, להביט בו בעין טובה ולנסות למצוא לו מקום בתוך העולם הדתי, להתמודד באומץ ובכנות עם השאלות והערעורים על המסורת ולא לדחות אותם על הסף,  להיות קשובים לביקורת של הכפירה ומתוכה לנסות לזקק ולחדש את האמונה.

ומכאן לכלל תורת הראי"ה. המבקש את הרלוונטיות של תורת הראי"ה לזמנינו אינו יכול להסתפק בלימוד ועיון בכתביו אלא עליו לנסות להסתכל על העולם דרך המשקפיים שלו, ומתוך כך לייצר הגות חדשה המתמודדת עם האתגרים המחשבתיים של זמנינו (אותם הראי"ה לא הכיר). לא ניתן  לפתור את כלל מצוקות הפוסטמודרנה בעזרת הכלים שמציע הראי"ה. עלינו לייצר כלים חדשים (ושבורים) המותאמים לשאלות העכשוויות  אותם אנחנו נשאלים ושואלים, כפי שעשה למשל הרב שג"ר.

ב. הספר 'לנבוכי הדור' לא פורסם בידי הראי"ה או בידי ממשיכיו. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא, שחיבור זה נכתב בחוץ לארץ, זמן מועט לפני עלייתו של הרב קוק לארץ בשנת תרס"ד (1904), ונועד להתמודד עם השאלות שהעסיקו את הצעירים היהודים המשכילים באירופה.

לאחר עלייתו לארץ, הבין הראי"ה כמנהיג ציבור קשוב, שהאתגרים הרוחניים והמחשבתיים של יושבי הארץ שונים ולכן גם המענה ההגותי שהם זקוקים לו צריך להשתנות בהתאם. אמנם הראי"ה קוק המשיך לעסוק בחלק מהנושאים המופיעים ב"לנבוכי הדור" גם בשבתו בארץ ישראל (בספר "אדר היקר" באגרות לד"ר זיידל ובמקומות נוספים) אך נראה שמכאן ואילך תורתו קיבלה דגש לאומי וכללי יותר ועסקה בעיקר באתגרי היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. הספר 'לנבוכי הדור' הושם לפיכך בצד ולא זכה לפרסום.

דומני כי בדורנו האינדיבידואליסטי, השאלות הלאומיות והקולקטיביות איבדו ממרכזיותן, ואף הציונות הפכה למציאות המובנת מאליה ואיננה עוד אידיאה מחשבתית לענות בה. לכן, לצד המגמה ההולכת ומתחזקת של העיסוק בצדדים הנפשיים והקיומיים בתורת הראי"ה,  עשויה להיות כיום עדנה מיוחדת לספר "לנבוכי הדור" , הן מצד התוכן – עיסוק בשאלות אוניברסליות העולות מהמפגש בין התורה ולבין המדע, הפילוסופיה והאתיקה, והן מצד הצורה – אימוץ דרכי התמודדות כנות וישרות עם אתגרי דורנו.

=======

הרב יצחק קלימן הוא משגיח ומלמד מחשבה וחסידות בישיבת מעלה גלבוע, חבר הפורום לשיח יהודי עכשווי