אם לא יהיה שינוי מפתיע של הרגע האחרון, ביום ראשון בערב מדינת ישראל תיכנס לעידן חדש, כאשר על כיסא ראש הממשלה ישב לראשונה נפתלי בנט, יו"ר ימינה.

הכל כבר נאמר על הקונסטלציה הפוליטית המופרכת שמחברת בין מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר ותומכי שלום עכשיו. מי היה מאמין לפני כמה חודשים שמתן כהנא ויאיר גולן יחברו יחד ושגדעון סער יישב יחד עם מנסור עבאס.

המשוכה הראשונה של הרכבת הממשלה ויצירת קואליציית טלאים של 61 ח"כים הסתיימה והשאלה המרכזית שנותרה פתוחה: האם הניסוי יכשל מהר או שמא יאריך ימים עד נובמבר 2025.

מעל 12 שנות שלטון מפלגת הליכוד בראשות נתניהו הביאה להישגים חסרי תקדים בשורה של נושאים בייחוד בתחום המדיני והכלכלי. נתניהו העלה את קרנה של ישראל בעולם וכמעט קשה לדמיין את ישראל לפני תקופה זו. לא בכדי ישראל נחשבת מהמדינות החזקות והמשפיעות בעולם והחוזקה האישית של נתניהו בתור מדינאי תזקף לזכותו שנים ארוכות.

אבל דבר אחד מרכזי נפגע בתריסר השנים האחרונות בהן עמד נתניהו במרכז הבמה הפוליטית ורק החליף שותפים לשולחן הממשלה, דבר כל כך חשוב שבסופו של דבר – זה הדבר שמביא לסיום שלטונו – אמון.

אנשים תוהים: האם יתכן שנפתלי בנט, גדעון סער, איילת שקד, זאב אלקין ועוד שורה של אנשי ימין אידיאולוגיים וערכיים באמת מעדיפים לשבת עם ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי ומנסור עבאס מאשר עם השותפים "הטבעיים" מהמחנה הלאומי?

שנים הימין מחכה לרוב מבוסס בכנסת לקידום אידיאולוגיית הימין כמו קידום רפורמות במערכת המשפט, החלת ריבונות ביהודה ושומרון ושמירה על הרוב היהודי במדינת ישראל – אז איך ייתכן שהכל מושלך לפח רק בשם הדחת נתניהו?

האם הכל אישי?

לנתניהו אולי יש עדיין תמיכה רבה בציבור (ויעידו על זה 30-36 מנדטים בכל מערכות הבחירות בשנתיים האחרונות) אבל בתוך המרחב שקובע, משכן הכנסת, איש כבר לא סומך עליו.

בצורה כמעט פרדוקסלי, בנימין נתניהו הוא "האדריכל" של הממשלה שהביאה כעת להחלפתו.

בנט, סער, אלקין, שקד, הנדל, ליברמן, בגין – כל אלה ישבו תחת ולצד נתניהו, ראו אותו מקרוב אבל החליטו שאסור לו להמשיך להחזיק בהגה השלטון. לא כי דרך הימין שגויה, לא כי הם החליטו שצריכה להיעשות הפיכה שלטונית, אלא כי הם לא מסוגלים להביט לו בעיניים ולסמוך על מילה שהוא אומר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: ערוץ הכנסת)

לסמוך על מילה? אפילו לא הסכם כתוב. יעיד על כך שר הביטחון הנוכחי והמיועד גנץ שעשה את המעשה הלא יאמן שנה שעברה , עם החבירה לממשלת הרוטציה של נתניהו.

נתניהו אמר "בלי טריקים ובלי שטיקים", הביא לשינויי חוקי יסוד ועדיין לא עמד בפרץ והכשיל את ממשלת האחדות ובכך סתם את הגולל סופית לשיתופי פעולה עתידיים.

נתניהו וגנץ (צילום: יניב נדב/דוברות הכנסת)

הבעיה ששלטון נתניהו הביא לא רק לחוסר אמון בו, אלא בכל המערכת הפוליטית. הדה-לגיטימציה והשנאה כלפי כל מי שמבקר את נתניהו וישר מתויג "שמאל", גרמו לכך שכמעט חצי עם איבד אמון בשותפות בפוליטיקה הישראלית.

זו לא ממשלה מושלמת וצפויות לה הרבה בעיות מובנות בגלל הקטבים שהיא מכילה – אבל הנחות היסוד של הימין היא שברגע שמפלגות המרכז-שמאל יהיו בממשלה הזו שערי הגיהינום ייפתחו, מסוכנת.

חוסר האמון והחשדנות שנתניהו הביא איתו בשנים האחרונות הרס כל חלקה טובה של פוטנציאל מציאת הטוב המשותף.

אז נכון, אסור לטשטש הבדלים. "אשרי אדם מפחד תמיד" ולכן על ימינה ותקווה חדשה לעמוד על המשמר ולוודא כל הזמן שהשותפים לממשלה לא מבצעים מהלכים בעייתיים ובלתי הפיכים.

הדבק המרכזי: הרצון להוכיח שאפשר

שרידות הממשלה תלויה במידה רבה ביכולת של כל הצדדים להניח בצד את השאיפות הגדולות שלהם ולהתרכז במה מוסכם יחד.

אם הממשלה הזו תצליח להחזיר את האמון בין הצדדים בחברה הישראלית ולהעניק תקופה ארוכה של רגיעה פוליטית, קידום נושאים שתקועים תקופה ארוכה ושחרור הפקק בצנרת של תקציבים ומינויים בשירות הציבורי, דיינו.

יש שיגידו שאנשי ימין התומכים בממשלה הזאת תמימים, אולי הם צודקים, ימים יגידו. אבל אסור שהתרבות הפוליטית שהליכוד טיפח בשנים האחרונות תמשיך להשחית כל פיסה בחברה הישראלית.

צילום: יוסי אלוני, יונתן זינדל, הדס פרוש – פלאש 90

אפשר לבחור אחרת: בשותפות גורל, באמון בין הצדדים (לצד המחלוקות) ובעיקר ביצירת שיח אחר בין ימין ושמאל. חלק מהמחנה הלאומי העדיף הסתגרות ויצירת חיץ בתוך החברה. חלק אחר בחר עכשיו לנסות דרך אחרת, כולנו תפילה שהיא תצליח.

יש פה ניסוי של פעם בדור לשנות את הספינה של החברה הישראלית. אם זה ייכשל (ולא משנה באשמת מי מצדדי הממשלה) לא בטוח שיהיה אפשר עוד לשקם את האמון בחברה הישראלית.

זו ההזדמנות לעשות זאת, אל תהרסו את זה.