כתב האישום שהוגש כנגד 11 החשודים במעשה האונס באילת מגולל תמונה מזויעה ומזעזעת. גם השוטרים והקצינים שחקרו את הפרשה אמרו בראיון בסוף השבוע, שזוהי הפרשה החמורה והקשה ביותר שחקרו עד כה, פרשה שמטלטלת אותם ואת עולמם.

לא עצם מעשה האונס זעזע אותם, אותו הם רגילים לפגוש, במסגרת תפקידם. שנים שהם עוסקים בחקירת פרשות אונס ועבירות מין. הם מכירים את חלאות האדם, את אלה שהורסים חיי צעירות לנצח רק כדי לקבל סיפוק מיני רגעי של מאוויהם החולניים. גם מספר הגברים שביצעו את האונס – ארבעה, לא הותיר בשוטרים רושם בל נשכח, שהרי הם חקרו בעבר מקרי אונס קבוצתי. מה שפילח את לבם היו דווקא שבעת האחרים. אותם אלה שנכנסו ויצאו מהחדר, שקראו לחברים שלהם להצטרף ולצפות במעשה, שעמדו ועודדו את האנסים, שצילמו וחגגו את מעשה האונס.

אותם אלה שלא העלו על דעתם שמדובר במעשה מבחיל, מעוות, שיש לעצור אותו מייד, שאפילו בחקירתם לא הצטערו על המעשה. התדהמה היתה שבכל סדום לא נמצא ולו צדיק אחד. הם ראו לפניהם צעירה חסרת אונים, לאחר ששתתה אלכוהול, שאינה מודעת למעשים הנוראיים שנעשים בה ובגופה, ואיש לא עוזר לה, ואיש לא מוציא אותה משם.

הנאשמים מועמדים כעת לדין. ביום הקראת כתב האישום הם יופיעו לבית המשפט כשכיפות לבנות או שחורות מעטרות את ראשם. כמו שעשו הנערים שנחשדו באונס הצעירה הבריטית באיה נאפה שבקפריסין. כמו שעושה כל פושע ששוגה באשליה שכיפה על הראש תכמיר את רחמיו של השופט עליו.

אך אין להכמיר עליהם רחמים כלל וכלל. מי שאטם ליבו משמוע את זעקותיה של צעירה נאנסת, אבל שמע ואף הצטרף למצהלות החבורה שעליה, מי שכיסה עיניו מראות את ההתעללות המינית שהיא עוברת, אבל השקיף ואף צילם את המעשים הפראיים שנעשים בגופה, אסור לתת לו לחבוש כיפה על ראשו.

לו היתה התורה אורח חייו, הוא לא היה צריך לשים כיפה לשעת דחק, כמסווה. התורה אמנם אוסרת אונס, אך כך גם דיני מדינת ישראל. והנה, מעשה אונס ברוטאלי שכזה, ולמצער אף עידוד לו, לא היו מתרחשים בחברה הדתית. מהטעם, שהתורה גם מלמדת לערכים. ערכי מוסר, כיבוד האדם בצלם, עזרה לזולת, ערבות הדדית.

איבוד בלמים מוסריים

לא יהיה מקרה בו יחשוב אדם כי גוף אשה שלו הוא ויעשה בה כבחפצו. והוא הדין לגבי אי מניעת פשע. חוקי העונשין רואים באי מניעת פשע עוון, וכן גם התורה רואה בו ככזה. הוא מופיע בוידוי "על חטא" האלפאביתי של יום הכיפורים. הוידוי האחרון המסתיים באות ת' הינו: "על חטא שחטאנו בפניך בתמהון לבב". תאמרו: תמהון לבב הינו אי מניעת פשע? באורח מקרי, המקום היחידי שמופיע ביטוי זה בתורה הינו בפרשת השבוע שקראנו השבת. ברשימת הקללות שיביא ה' על עם ישראל בפרשת "כי תבוא" מופיע "יככה ה' בשגעון, בעיורון ובתמהון לבב". רש"י מפרש בתמהון לבב – "באוטם לב". נראה, כאילו מדובר בסדרת מחלות ועל כן אוטם לב היא תוצאה של התקף לב. אבל מהקשר הדברים נלמד, שאין הכוונה למחלה פיזיולוגית בלבד, אלא גם למחלה נפשית, המתבטאת באטימת עיניים ולב לזעקת החברה ובניה.

זה עולה מהקללות הקודמות לתמהון לבב. קללת "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" מתבטאת בכישלון חינוכי, בנהיית ונהירת המוני בני נוער לעבר תרבות קלוקלת, תוך נטישת ערכי התורה. קללת "אשה תארש ואיש אחר ישכבנה", מבטאת את משבר חיי המשפחה המודרנית, תוך איבוד בלמים מוסריים וערכיים. קללת "ואכלת פרי בטנך, בשר בניך ובנותיך" מבטאת אובדן צלם אנוש, טירוף דעת ואיבוד עשתונות מוחלט. ומכאן קצרה הדרך ל"והיית ממשש בצהרים". שיגעון. עיוורון. וקצרה הדרך לאטימת עיניים ולב. לתמהון לבב.

פרשת האונס מחזקת שוב את הטענה, כי חינוך לערכים מוסריים אינם נחלת החברה הדתית בלבד, אלא הדבר חייב להיות לחם חוקה של החברה בישראל ונר לרגליה של מערכת החינוך בישראל. אחרת, הכיפה, שמתנוססת בגאווה על ראשיהם של בניה, תשמש שוב כסות לערוותם של הנחלאים שבה.

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר עומדת בראש ארגון שורת הדין הנלחם למען מדינת ישראל בזירה המשפטית