בעודי מהרהר בדברים הראויים להיכתב במידעון הראשון של התוכנית ל'לימודי ארץ-ישראל וירושלים', שתהיה בהם ברכה על היתר המועצה להשכלה גבוהה לפתוח את התוכנית כמו – גם הסברים על מהותה, נפלו עיני על רשימה של מאיר שלֵו, מן האהובים עלי בסופרי ישראל, בגיליון ערב שבת של עיתון נפוץ. ברשימתו כותב שלֵו על סמיכות התאריכים של 'יום ירושלים' וחגיגות יובל המאה להתיישבות בעמק יזרעאל. ירושלים ועמק יזרעאל מוצגים כניגוד בין טפילות וקנאות הרסנית מול יצירה וחדשנות. הכותב דואב על כך שאת דימויו הייצוגי של החקלאי החלוץ בחברה הישראלית לא ירש המדען, המורה והמחנך, אלא קנאיה של ירושלים.

הצגה כזאת, חשבתי לעצמי, מעצימה את חשיבות קיומה של התוכנית החדשה ללימודי ארץ-ישראל וירושלים במכון לנדר, ומציבה בפניה אתגר חשוב. אנו נלמד על מעמדה של ירושלים וחשיבותה, על התפתחותה כעיר מודרנית, ונתמודד גם עם מגוון בעיותיה בתחומים רבים. נעסוק בתפקידה החשוב של ההתיישבות החקלאית בתהליך בניית האומה והמולדת המתחדשת, ונבין את האתגר העצום המוטל על שיעור זעיר מאוכלוסיית המדינה – החקלאים – המחזיקים, מטפחים ומשמרים את מירב שטחה. מגמות הפיתוח העירוני המודרני של ישראל מהווים פרק חשוב בתוכנית הלימודים שלנו. נלמד עד כמה "ירושלים", "עמק יזרעאל" ו-"תל-אביב" אינם מושגים מנוגדים, אלא פרקים משולבים המאוגדים יחד

במסכת אחת, שכמו בכל מערכת אנושית ותרבותית – יש בה מחלוקות ומתחים, אבל יש בה גם שלֵמוּת שהיא מעבר לסך כל חלקיה הנפרדים.

"התוכנית ללימודי ארץ-ישראל וירושלים: אוכלוסיה, יישוב וחברה" של מכון לנדר כוללת אפוא נושאים רבים ומגוונים החל בתכונותיה הטבעיות של הארץ ואזוריה השונים, דרך המערכות היישוביות והעירוניות המפותחות בה ועד בעיותיה הגיאופוליטיות הקשות. התוכנית מקנה מיומנויות נחוצות ללימוד התכנים האמורים, כמו שימושי מחשב ומיפוי, והיא משלבת לימודים עיוניים בכתה עם סיורים בשטח. בשם הסגל האקדמי, המשלב מומחיות, ניסיון וידע רב, אני מברך על האישור לפתוח בלימודי התוכנית החדשה, ומזמין את כל אוהבי הארץ וירושלים, יישוביה נופיה ותושביה לגווניהם – ובמיוחד מחנכים, מורים, מדריכים ועובדי ציבור – ללמוד, ליהנות ולהפיק תועלת מעושר הנושאים ושיטות הלימוד שהתוכנית מציעה.