העיתונאי ואיש הרוח הימני, מוטי קרפל, מתייחס למאבק סביב נחל האסי שבקיבוץ ניר דוד, ואומר כי דווקא כתושב היישוב בת עין, שפעל להפיכתו משממה ליישוב פורח, הוא דווקא יכול להבין מצויין את התנגדות אנשי הקיבוץ להפוך את הנחל לרכוש ציבורי.

הפוסט המלא של מוטי קרפל

אני דווקא מסוגל להבין מצויין גם את הצד של אנשי קיבוץ ניר דוד במחלוקת על נחל האסי.

כשהגענו לפני קצת יותר משלושים שנה לבת עין, הייתה כאן גבעה טרשים שוממה. לא היה כאן עץ. אפילו לא שיח. לכן גם לא היו כאן לא ציפורים ולא ציוץ ציפורים. שום כלום. הערבים העלו ורעו את העיזים שלהם על ההר השומם הזה במשך שנים והן כיסחו כל ציץ ירוק שהצליח להציץ לרגע מן האדמה.

לאחרונה ביקר אצלי ידיד וישבנו על המרפסת שלנו הצופה על כל שפלת החוף, תחת הגפן ולצד התאנה ועוד עצים המתנשאים לגבהים של עשרות מטרים. "כל העצים האלה היו כאן לפני שהגעתם?", הוא שאל אותי. סיפרתי לו.

כשעלינו על הגבעה לפני למעלה משלושים שנה לא היו לנו שום מחשבות על נדל"ן. היה זה אידאליזם ישראלי טהור שהניע אותנו לבוא לכאן על מנת ליישב את ארץ ישראל. נלחמנו במוסדות המיישבים כדי לקבל חלקות של שני דונם, על מנת שנוכל לגדל ליד הבית עצי פרי וירקות לתצרוכת עצמית. רצינו לעבוד את האדמה. בידיים.

כשיצקנו את היסודות לבית שבנינו בדיוק פרץ "השלום" של אוסלו. היה ברור לנו שאנחנו שמים את מעט הכסף שלא היה לנו על קרן הצבי. אבל לא היססנו לרגע. האמנו באלוהי ישראל, לא באלוהי הנדל"ן.

כשהגענו היה זה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. לא היה כביש עוקף ובכל נסיעה לירושלים היינו חייבים לעבור דרך בית לחם ומחנה הפליטים דהיישה. כל נסיעה כזו הייתה יציאה לקרב עם ילדים ברכב. לא ספרתי כמה פעמים ניפצו לנו את חלונות הרכב. וזה נחשב שיצאנו למזלנו בזול. בהחלט.

הטרור הערבי גבה גם מאתנו מחיר כבד. ארז לבנון הי"ד, חבר היישוב, נרצח בעודו מתבודד עם אלוקיו בחורשה בפאתי היישוב. שלמה נתיב הי"ד, ילד מתוק, בן כתתו של בני יקיר יבדל"א, נרצח על ידי מחבל בן עוולה במרכז היישוב.

אפשר להמשיך לפרט את כל מה שעברנו ללא סוף. אבל העיקרון מובן. ועדיין לא באנו לגמרי אל המנוחה ואל הנחלה. עברו שלושים שנה. היום היישוב פורח. פנינת חמד עשרים דקות מירושלים. גן עדן בלב ליבה של הארץ הזו. שאלת החלת הריבונות היא כבר שאלה של זמן בלבד. כל חלקה כאן שווה היום מיליונים. ככה, פתאום, בלי שהרגשנו וחשבנו על זה בכלל.

לפתע עלה בדעתי, בעקבות פרשת "האסי", שמישהו יכול לבוא היום כנגדנו ולטעון ש"השתלטנו" על אדמות ציבוריות של ארץ ישראל ששייכות לציבור כולו. שבאנו לכאן בשביל השקעות נדל"ן. שאין שום סיבה שלא נאפשר לו להתחלק אתנו בגן העדן הנפלא הזה שיצרנו כאן, וליתר דיוק שנוצר כאן בלי שהרגשנו.

לך תספר לו את הסיפור.

וכמובן, ישנם הבדלים. הכול מורכב. תמיד ישנם הבדלים שניתן להתמקד בהם. אבל אפשר גם לראות הכול בעין טובה, ולא לנסות ללכת תמיד במידת הדין. ולהבין שהמציאות אז הייתה שונה ולא לנסות לשפוט אותה בקריטריונים של המציאות העכשווית.