פירושים רבים נאמרו על מהותו של חטא מי מריבה ומה היה חמור בו. והפירושים חסרים. הפירוש הידוע הוא שחטאו של משה היה שהכה במקום לדבר, ויש לשאול מה כ"כ חמור בכך. ועוד – הלא דברי ה' בהחלט יכולים להתפרש כצווי להכות. ה' אומר: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע". כיון שמשה מצֻוֶּה לקחת את המטה, ואח"כ – "וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע", בהחלט יתכן לפרש ש"וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע" ע"י המטה. יתכן שכך דרש משה את דברי ה' ככל מדרשי ההלכה: "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע". ואיך תוציא? למד ג"ש מפרשת מסה ומריבה שלשונה דומה מאד ללשון פרשתנו לכל ארכה. (כל זה נאמר כבר ע"י המפרשים ואינו חדוש). יש שפרשו שחטאם שנסו אל ה' מפני הקהל. יש שפרשו שחטאם שקראו לישראל המורים. יש שפרשו שלא האמינו שיצאו המים ולכן דברו לא אל הסלע אלא אל ישראל ובלשון שאלה, ולכן נאמר יען לא האמנתם. וגם על זה יש לשאול וכי משה לא האמין? והלא כבר הוציא לו ה' מים מן הסלע? ואמנם זה היה על הצור בחורב ושם כבר ראה משה שזה מקומו של ה', ואמנם אמר ה' לקחת את מקומו במשכן ולהשכינו במקום אחר, וכאן אינו לא זה ולא זה, אך עם זאת עדין דחוק לומר שמשה לא האמין. וכן לא ברור למה נענשו על כעסם על ישראל? וכי לא היו ישראל ראויים לכך.

איך אפשר להבין את החטא

אין להבין חטא זה עד שקוראים שירת הבאר. כדי להבין את חטא מי מריבה צריך להתחיל מהשירה. השירה מלמדת שהיתה כאן החטאה גדולה. השירה פותחת בפסוק "אז ישיר ישראל את השירה הזאת", אין ספק שפסוק זה נכתב בלשון זאת כדי להזכיר את הפסוק האמור בשירת הים: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'", ולהדגיש את ההבדל בין השירה הזאת לשירה ההיא. על הים שרו ישראל את השירה לה'. על הבאר שרו ישראל את השירה ולא לה'. שירה זאת משבחת את משה ולא מזכירה כלל את ה'. לפי שירת הבאר, השרים ונדיבי העם הם אלה שכרו את הבאר. לא משה וישראל שרים לה' אלא ישראל שרים למשה. היתה כאן הזדמנות שלא היתה בבאר הראשונה: להוציא מים מן הסלע לעיני כל ישראל. לא רק לעיני זקניהם, וללמד את ישראל שה' מנהיגם. הזדמנות זו הוחמצה. עם ישראל לא למד נכון את המסר.

איך אפשר לא להאמין

מהו הטעם לדבר? הלא ישראל ידעו שה' שלח את משה? הטעם לדבר מתברר כשאנו קוראים את פרשת בלק. בלק ובלעם, כמו אנשים רבים בדור, מבינים שיש אנשים שבידם כחות שהוריד ה' לעולם. אך אינם מבינים למי הכחות הללו. בלעם לומד לארך הפרשה שה' הוא השולט בברכות והקללות. בתחלת הפרשה סובר בלעם שהדברים בידו. ה' בידו והוא יודע כיצד להפעיל אותו בנחשים וקסמים וע"י מזבחות ופרים ואילים. הוא לומד במהלך הפרשה שה' הוא בעל הברכות והקללות ולא בלעם. בלק לא לומד את זה כלל. בלעם לומד שלא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, אך הוא מבין שאם ישראל לא יקימו את התורה יענשו. ה' לא ביד הנביאים. הנביאים בידו. ה' נתן למשה בסנה מטה. גם לחרטומים היו מטות והם ידעו לעשות מופתים. למה מביא משה כשפים למצרים? כבר שואל המדרש תבן אתה מכניס לעפרים? אבל אל המצרים יש לדבר בשפתם. אמונתם של המצרים מושתתת על שליטה מדעית מלאה בכחות הכשף, אליהם צריך לבא בראיות מדעיות שכחות אלה הם ביד ה', וכך הם לומדים. אבל על הים התגלתה יד ה' עצמה וישראל ראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. ראיתם זאת באה לידי בטוי בשירה. גם כאן אומרים ישראל שירה אך כאן מוכח שהם לא ראו התגלות של ה' אלא התגלות של אדם שנמסרו לו כחות אלהיים. הם מבינים את הדבר כמו שבלק מבין אותו: שהאדם הוא עקר העולם, והוא לומד במדעו להשתמש בכל הכחות בעולם, וגם בה'. כחותיו ביד משה. הם טעו והחמיצו את ההזדמנות לראות את יד ה' ולהאמין בה'. למה? על זה יש הרבה פירושים: או משום שמשה לא דבר, או לא דבר נכון, או הציג את הדבר כאילו אנו מוציאי המים באמצעות מטה הקסם, או משום שאין אדם לומד כשכועסים עליו. כך או כך, מבחן התוצאה הוא הקובע.

מנהיג נבחן במבחן התוצאה

משה ואהרן נכשלו בהנהגתם את העם ומנעו ממנו את האמונה והקדשת ה', עם ישראל לא קבל את הדבר העקרי והחשוב ביותר שהוא צריך. והם אינם יכולים להכניס את ישראל לארץ.

השאלה מה היה החטא לא כ"כ רלוונטית. חשובה התוצאה. משה ואהרן לא סיפקו את הסחורה. עם ישראל לא האמין בה'.

מנהיג מול אדם פרטי

גם אדם פרטי נבחן בעיקר במבחן התוצאה. אלא שבאדם פרטי התורה לוקחת בחשבון לא רק את מבחן התוצאה אלא גם את מבחן הכוונה. אדם שרצח בשוגג, הוא אמנם רוצח, וגואל הדם רשאי להרוג אותו, אלא שכיון שהוא לא התכוון התורה חסה עליו ונתנה לו אפשרות להציל את עצמו בעיר המקלט.

כמובן שלא עוברים על הרצח בשתיקה. והדבר ברור, האיש הזה רצח. תירוצים יש לו עד להודעה חדשה, אבל תכלס, מה עשה האיש הזה בחיים? ממה הוא משאיר אחריו? רצח. המבחן העיקרי הוא מבחן התוצאה. אבל בנוסף למבחן התוצאה, מתחשבת התורה גם במבחן הכוונה. האיש לא התכוון, ולכן יכול להנצל בעיר המקלט.

גם נערה שנאנסה, פטורה מעונש. היא אמנם נפסלה, כי מה לעשות? עם כל הצער, הגוף עבר חילול. אבל עונש היא לא תקבל.

לא כן מנהיג. אם אתה לא מסוגל להביא את התוצאה הרצויה – בשביל מה אתה מנהיג?

לכן נענשו משה ואהרן על מי מריבה. להכניס את ישראל לארץ הם לא יכולים.