מסופר בזוהר על מגפה שהייתה בעיר אחת ורב אחא שלח ארבעה תלמידי חכמים על מנת לומר פיטום הקטורת בארבע קצוות העיר, והמגפה נעצרה.

בעבר הייתה זאת הקטורת עצמה שסייעה בידי אהרון לעצור את המגיפה לאחר מחלוקת קורח ועדתו, וכבר אמרו חז"ל "הקטורת אינה באה לא על החטא, ולא על עוון, ולא על האשם, אלא על השמחה". כיום, אין אנו מקטירים קטורת, אולם זכר לכך אומרים פיטום הקטורת בכל יום בתפילה.

 מצינו שגדולי ישראל תיקנו לומר פיטום הקטורת בשעת מגפה, וכן תיקן רבי עקיבא איגר בשעת מגפת החולירע וכך כתב גם בערוך השולחן. חז"ל במסכת כריתות גילו לנו את אחד מסודות הקטורת שמסבירים מה הקשר בין הקטורת לטיפול במגיפה: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת".

החלבנה, ריחה רע. אולם, היא חלק מסממני הקטורת, ובכך אומרת התורה: גם אנשים שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות ואפילו פושעי ישראל, הם חלק מהקטורת, וצריך לשתף אותם במציאות שבה הציבור נמצא בתענית. ונראה, שלכן הקטורת עצרה את המגפה בדיוק אחרי מחלוקת קורח ועדתו.

הקטורת יוצרת חיבור בעם

מחלוקת שכזו, גורמת לפגיעה עצומה בעם ישראל. הפירוד, גם לכך שאנשים שהיו בעלי מחלוקת וניתקו עצמם מן הכלל, לא יכלו להחזיק מעמד, ומיד מתו. הקטורת יצרה שוב את החיבור של כלל ישראל, וממילא גם היחידים שאינם שלמים, המשיכו לקבל כוח של קדושה מכוח הכלל, ולא מתו.

חז"ל לימדונו שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. מרן הרב קוק לימד, שאם נחרב הבית בגלל שנאת חינם, נשוב וניבנה על אהבת חינם. לאור זאת, נראה להציע, שבר"ח אב יאמר כל אחד ואחד פרשת פיטום הקטורת, ויקבל על עצמו אהבת ישראל, כלפי כל אחד ואחד בעם ישראל, מכל סוג שהוא. ובע"ה מתוך קבלת שלום ואחדות בעם ישראל, נעורר רחמי שמיים, ונסיר המגפה מעלינו, מעל כל בית ישראל ומעל העולם בכללו.

 נוסח אמירת פיטום הקטורת, ומי שיכול יאמר את כולה, כפי שמופיעה בסידורים:

פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד?…

וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: [1] הַצֳּרִי [2] וְהַצִּפּוֹרֶן, [3] הַחֶלְבְּנָה [4] וְהַלְּבוֹנָה – מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. [5] מוֹר [6] וּקְצִיעָה, [7] שִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ [8] וְכַרְכּוֹם – מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. [9] הקוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. [10] קִלּוּפָה   שְׁלֹשָׁה. [11] קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה.

בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל-שֶׁהִיא.

יהי רצון מלפניך, שנראה כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו, ונבוא לאהבה ולאחדות מלאה ושלמה בעם ישראל, ונזכה להשראת שכינה ולעצירת המגפה במהרה בימינו, בעגלא ובזמן קרוב, ככתוב (במדבר י"ז, יב-יג): "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".

 

הרב יוסף צבי רימון, הוא ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות.