העיסוק הציבורי הנרחב בשאלת דמותו של הרב הראשי הבא מעלה לדיון את הסוגיה של הגדלת הגוף הבוחר לרבנות הראשית. לכאורה זו החלטה טכנית אשר מגדילה את הסיכויים של בחירת רב ראשי ציוני. נדמה שכבר בעבר עמד הרב קוק מול התלבטות דומה.

הגוף הבוחר התכנס לראשונה בשנת תרפ"א (1921) ויום זה הוכרז על ידי הרב כיום שמחה (עתון דאר היום 1921) לעומתו הרב זוננפלד הכריז על תענית ביום זה. קדם לאותו כינוס ויכוח גדול סביב מידת סמכותם של הנציגים החילונים בגוף הבוחר. השלטון הבריטי איים שלא יעביר את סמכויות הדין האישי לידי הרבנות אם לא תמצא נוסחה נכונה לשיתוף נציגי הקהילות. לבסוף הוקמה ועדה ברשות היועץ המשפטי בנטוביץ' אשר המליצה למנות שישים ושמונה רבנים ועוד שלושים וארבעה נציגי קהילות.

לימים קיבל הועד הלאומי של מדינת ישראל את המתווה של הועדה, אך הויכוח לא הסתיים.

שורש הויכוח תלוי במטרה של הקמת רבנות ראשית. ההנהגה הציונית חיפשה לגיטימציה דתית להקמת בית לאומי בארץ ישראל ומתוקף כך רצתה להיות מעורבת בבחירת הרבנים אשר יספקו את הסחורה. לעומתם, הרב קוק ראה ברבנות הראשית "כוח רבני שיהיה מרכז רוחני עליון של כל העולם היהודי". לדעתו 'הסתדרות הרבנים' אשר תמנה שבעים ואחד חברים היא בלבד תבחר את הרבנים הראשיים. הרב הציג גישה מורכבת, מחד, הוא נלחם על כך שסמכות הרבנות תהיה כלפי כלל הציבור ומנגד לא נתן לאותו ציבור להיות שותף בבחירת רב ראשי.

לא להיות רבנות מטעם

הרב אשר דיבר רבות על כוח הסגולה המתגלה גם באנשים הרחוקים מתורה, עמד על כך שמוסד הרבנות מכוון קודם כל פנימה לעולם התורה ויש להיזהר ממעורבות של אנשים שאינם מקיימים תורה ומצוות. "אמרנו שיעזרו בעניינים סידורים חיצוניים,עכשיו, לדאבוננו הגדול, רואים אנו שאיפה להיות כוח מכריע, מובן מאליו שאין זה ראוי" (אוצרות הראי"ה ג פרוטוקול ישיבה חמישית)

הרב המשיך לדבק בעמדתו למרות המחיר היקר אשר נדרש לשלם, שיתוק הפעילות של הרבנות. הרבנות הראשית סבלה מחוסר תקציב מיומה הראשון. שכן ההנהגה הציונית הבהירה לרב קוק שכל עוד שהם לא ישותפו בצורה מלאה בגוף הבוחר לא יהיו תקציבים (א"ר ספר הפרוטוקולים 1929).

נדמה שיש כאן עמדה עקרונית הנכונה גם לימינו. הרצון לשנות את הסטאטוס כבור הקיים כלפי הרכב הגוף הבוחר משותף לגורמים שונים. ארגוני נשים הרוצות להשפיע לכיוון של כפיית גט וכדומה. אנשי ציבור המעוניינים לשנות את השליטה הרחבה שיש לגורמים חרדיים בגוף הבוחר.

לאור עמדתו הברורה של הרב קוק יש להתנגד לכל שינוי בגוף הבוחר. אם הנושא יפתח ברור שגופים שונים ירצו ייצוג בגוף הבוחר ויקבלו סיוע מבג"ץ. ואז המגמה של הרב לשמר את עצמאות הרבנות הראשית תרד לטמיון. על מנת להיבחר יאלצו המועמדים להתאים את דעותיהם לתפיסה הליברלית, המשותפת לכל אותם גופים. נחזור אחורו לימים של "רבנות מטעם" ושום גוף רבני רציני לא יכיר בגיטין ובנישואין של הרבנות הראשית. מהלך זה יפצל סופית את הציבור הדתי ונשלם עליו ביוקר.

עלינו להיזהר מיוזמות חדשות אשר הם בבחינת "בנין נערים סתירה" ולקבל את עצת זקני רבני הציונות הדתית אשר יצאו בקרואה משותפת לא להגדיל את הגוף הבוחר "וסתירת זקנים בנין".